ממורמרתת. התמרמרות. מירמור. מרמרה. מתמרמרים
הכל ממורמר לי בעיניים
אולי בגלל זה הכל מסתבך?
העבודה, לא צריכים אותי. תהילה חוזרת.
אני לא נצרכת להם. פשוט
הכלום הזה שרודף
בימים הריקים. המוצשים. בימי שישי
הכלום מתגבר
אני מתנהלת בעצלתיים. בלי חשק לכלום. ללא מוטיבציה.
אין חשק להתקדם, להשקיע, רוצה להיות פשוטה.
אבל גם להצליח
בקלות?
לא, רק שהעבודה לא תהפך להיות מהות חיי
פורמים מוזרים. בלי נשמה יחס אנושי. יש קר ומנוכר.
לא
מכובד אדיב וקר
כן. כן
בבואה לחיים שלהם?
למציאות?
לאדם לאדם, לעצמו?
לא. אבל כללים. מסגרת
חונקים את הנשמה קצת...
ימים
חסר
לא מגיע
לא עזרתי
לא תמכתי
נעלמתי
נרגע קצת הלחץ. כי אין עבודה
אבל מה עושים איתו?
זמןן
טובב
חייבים מהטוב
אז הטוב שהיה היום הוא
דווקא נחמד שאחינים הגיעו
הרגשתי בשליטה, בלי באמת רצון לשליטה
והם חמודים שהם
התבגרו
וקשקשו כמו ילדים קטנים
והכנו עוגיות ופיצות
וכך נגמר הזמן
כמובן שגם בעזרת סרט באמצע ובסוף
טוב. נו גם בזה שאין עבודה הלחץ נרגע
עוד יום פנוי לעצמי
לנשום לרווחה?
האובססיה מטופשת קצת נרגעה
יש אמא אבא משפחה
עם אחות קצת נרגע
תודה