מצב של התפייסות מהירה הוא חשוב מאוד מאוד, לא סתם המילה שמתייחסת ל"נוח להרצות" במשנה במסכת אבות היא שכר.ברגע שאנחנו יודעים להשאיר את הכל מאחורינו, להבין שאנחנו אוהבים זה את זה באמת, והכעס לא שווה ערעור של הזוגיות - זה אומר שאתם בנקודת פתיחת טובה מאוד!!!
עם זאת, כתבת בתחילת הדברים ש"הרבה פעמים קורה ש...".
לגיטי לחלוטין שהיות ואנחנו אנשים שונים עם מחשבות, רצונות, תחושות, מהוואים, שאיפות, חלומות, רקע אישי ומשפחתי שונה ועוד - מבלי משים נפגע וניפגע זה בזה.
אף אחד מאיתנו לא מתכוון ורוצה לפגוע בכוונה ובזדון בזולתנו, אך ברגע שישנה התנגשות בהתנהלות, בשיח וכו' זה מערער את המקום האישי שלנו ומאליו יש כעס ותסכול.
המצב שאתה יודע להפריד, להבין שהאהבה מעל הכל והכאב והכעס "לא שווים את זה", זה בריא מאוד!
הבעיה שבמצב הזה לעולם המצב לא ישתנה.
תמיד תחזרו לאותו "לופ" של סיטואציה כואבת, כעס או פגיעה, פיוס מאולץ וחזרה לשגרה.
כדי לצאת מהלופ הזה, אנחנו ממליצים למציא זמן בנחת, הרבה אחרי שנרגעים, במצב
שלשניכם נוח לדבר על זה, כשיש לכם את הפניות הנפשית והרגשית לנסות ולהבין מה היה שם שגרר את הפיצוץ, שלב אחרי שלב.
לא להאשים, לא לבקר, לספר את נקודת המבט של כל אחד מכם. לשחזר את התהליך שעברתם עד ההבנה של מה "שהדליק את הפתיל".
ברוב רובם של המקרים, ברגע שמשחזרים את הדברים, בלי האשמה ובלי ביקרות, אנחנו נראה שבכלל בן זוגנו תפס את הדברים אחרת, הוא פירש את הדברים בזוית שונה ובכלל לא התכוון לפגוע.
אחרי שנציג את הדברים בצורה לא שיפוטית, נוכל להבין עם עצמנו בראש ובראשונה, וגם בן זוגנו יבין מה היה שם שפגע.
כמובן שהתהליך מחייב המון פתיחות וכנות, יכולת הקשבה והאזנה, עבודה על היכרות עם עולם אחר וזוית ראיה שאנחנו לא מכירים עד כה.
אבל ככה, ורק ככה, אחרי שפותחים את הלבבות האש של הלהבות והמריבות הולכות ויורדות, ובמקומן מגיע אהבה שהולכת ונבנת יותר ויותר.
בהצלחה.
אם תרצה הכוונה יותר מדוייקת אתה מוזמן לפנות בפרטי
