הגדולה המקסימה שלנו בת 3+, כבר מגיל שנתיים בערך עם מוצץ רק בלילה. ועדיין היתה מאוד תלויה בו ברמה שכבר ב16:30 היתה מבקשת לישון... החלטנו לגמול גם בלילה והתחלנו מיד אחרי החגים. בלילות הראשונים היא בכתה, ליווינו אותה וסך הכל עבר בצורה סבירה. אחר כך היו כמה לילות שהיא נרדמה עם אחד מאיתנו ו/או סיפורי שמיעה. יכל לקחת עד שעה, אבל עבד.
אבל בימים האחרונים נהיה פשוט טירוף... היא לא נרדמת בשום דרך. לא בוכה או מתלוננת - פשוט לא נרדמת. לא עם סיפורים, לא איתנו, לא גם וגם. היא נרדמת בשעות הזויות לילדה בת 3 שלא ישנה צהריים (את השנ"צ הפסקנו מזמן בתקופה שהיא התקשתה להרדם בלילה). אחר כך כמובן שהיא לא קמה בבוקר, מעירים אותה והיא עייפה כל היום ועדיין איכשהו לא נרדמת בלילה. זה פשוט סיוט. אני כותבת עכשיו כשהיא עדיין ערה (בעלי איתה), אחרי שהתחלתי לנסות להשכיב אותה ב19:00! לסירוגין עם סיפורים, איתי, כל דבר מפריע לה - קטעי מוזיקה בלי מלל בסיפור, כל תזוזה שלי היא עוקבת. אבל כמובן אי אפשר בלי סיפור או מישהו איתה בכלל. והרבה פעמים אנחנו מתייאשים באיזה שהוא שלב וזה נכנס גם למאבקי כוח מולה כשכל הצדדים עייפים, שזה תמיד מתכון לאסון
זה שורף לנו את הערבים, כשאפשר רק בשעה מאוחרת להתחיל לעשות משהו אז לא הולכים לישון לפני חצות. ויש גם תינוק לקום אליו בלילה. אני לא מרוכזת בעבודה, בעלי לא מצליח ללמוד וכמובן שהמתוקה שלנו גם סובלת מהמחסור בשינה נורמלית וזה ממש מורגש בכל ההתנהלות שלה.
אני מרגישה שיש לי דרכי התמודדות עם בכי (ולזה נערכתי), אבל מול המצב הקיים אני פשוט חסרת אונים. למישהי יש עצות מניסיון דומה וגם בלי?
אבל בימים האחרונים נהיה פשוט טירוף... היא לא נרדמת בשום דרך. לא בוכה או מתלוננת - פשוט לא נרדמת. לא עם סיפורים, לא איתנו, לא גם וגם. היא נרדמת בשעות הזויות לילדה בת 3 שלא ישנה צהריים (את השנ"צ הפסקנו מזמן בתקופה שהיא התקשתה להרדם בלילה). אחר כך כמובן שהיא לא קמה בבוקר, מעירים אותה והיא עייפה כל היום ועדיין איכשהו לא נרדמת בלילה. זה פשוט סיוט. אני כותבת עכשיו כשהיא עדיין ערה (בעלי איתה), אחרי שהתחלתי לנסות להשכיב אותה ב19:00! לסירוגין עם סיפורים, איתי, כל דבר מפריע לה - קטעי מוזיקה בלי מלל בסיפור, כל תזוזה שלי היא עוקבת. אבל כמובן אי אפשר בלי סיפור או מישהו איתה בכלל. והרבה פעמים אנחנו מתייאשים באיזה שהוא שלב וזה נכנס גם למאבקי כוח מולה כשכל הצדדים עייפים, שזה תמיד מתכון לאסון
זה שורף לנו את הערבים, כשאפשר רק בשעה מאוחרת להתחיל לעשות משהו אז לא הולכים לישון לפני חצות. ויש גם תינוק לקום אליו בלילה. אני לא מרוכזת בעבודה, בעלי לא מצליח ללמוד וכמובן שהמתוקה שלנו גם סובלת מהמחסור בשינה נורמלית וזה ממש מורגש בכל ההתנהלות שלה. אני מרגישה שיש לי דרכי התמודדות עם בכי (ולזה נערכתי), אבל מול המצב הקיים אני פשוט חסרת אונים. למישהי יש עצות מניסיון דומה וגם בלי?
אבל באמת מחפשים מערכת/אמפי. תודה על העצה!