היה מתוסבך היום,
בקושי ישנתי בלילה והייתי ממש עייפה.
אבד לי הרב קו, אז בירושלים נאלצתי ללכת הלוך חזור ברגל כי לא עולים בלי רב קו... הרגליים כואבות.
ב3 מתוך 4 שעות הפסקה, אני והיא דיברנו איתה, ואז איתו. איתה עוד התאפקתי, אבל אצלו כבר לא ובכיתי... ממש בכיתי. זה קשה, אני מסבירה לו את המצב והוא כאילו אוזניו אטומות, ואמרו בכלל שהוא נחמד. מזל שההיא אצלנו, היא לפחות הייתה רגישה, אבל אין לה את הכלים.
עכשיו בפרויקט היא ''נעלבה'' ממנו, אבל מה נעשה? אנחנו מדברות תכלס על הקורס. ומה שהיא רוצה זה לא מתאים, גם המרצה אמר.
וחברה שלי בבית רפואה.
לא יודעת, אני פשוט מבולבלת. אני קורסת. אני לא יודעת כלום. זה קשה לי. ואני די לבד בתוך כל זה. ואוף, וואי. נחנקת מדמעות. 