ואני עדיין נאלצת להתמודד עם התוצאות הלא נעימות שלה שממש עכשיו חווה אותן על בשרי.
כפי שסיפרתי כבר -הודעתי על שמירת הריון אך אז התרחשה ההפלה. כשרציתי כבר לחזור לעבוד -נאלצתי בעל כרחי לעבור ממקום עבודה אהוב למקום חדש. לעבור ראיון... לחכות עשרה ימים במתח גדול לתשובה...
ועכשיו מעדכנת שב"ה החזירו תשובה חיובית וכבר התחלתי לעבוד, סוף סוף מתחילה איזשהי שגרה.
אבל עכשיו התברר שיש רק חלק מהשעות שבפיקוח הבטיחו שאקבל...שוב פעם אני צריכה להלחם כדי לקבל את הזכויות שלי.
די. מבאס אותי כ"כ-לא מספיק ההפלה עצמה...עוד יש תוצאות שלה-ולמה אני צריכה להלחם על הזכויות שלי??מרגישה שזה סוחט ממני כ"כ הרבה אנרגיות שפשוט אין לי כרגע!
בעלי אומר לי- עדיף לי שתהיי שמחה ולא תתעסקי עם זה ותהיי כזו מוטרדת.
אבל מה לעשות...אם עכשיו לא אדאג לזכויות שלי שוב פעם אני אדפק.
ועוד דבר- היום הייתי בגינה עם הבן יחיד שלי בן 5,פגשתי חברה, סיפרתי לה על כל ההשתלשלות הנ"ל עם העבודה. היא השתתפה ואמרה שזה ממש לא פייר וכו' ואח"כ בהמשך התלוננה לי שהתינוק שלה בן חצי שנה בכה לה כל הלילה והיא לא יכלה לישון..ואני שומעת את זה וקשה לי וחושבת לעצמי: וואי הלוואי שלא הייתי יכולה לישון בלילה בגלל בכי של תינוק, מה היא מתלוננת בכלל..(כמובן מאחלת לה רק טוב.אבל...) ציפיתי ממנה לקצת יותר רגישות..
מכירות גם אתן את ההרגשה הזו?
