אנשים שראו אותה לראשונה לא טרחו אף פעם להסתיר את הפתעתם. הם נהגו לסרוק את גופה הקטנה במבט בוחן (ולפעמים היה נדמה לה שקצת מאשים) ואז להפטיר 'דמיינתי אותך אחרת'.
טוב, היא לא הייתה אחרת. סבלנות נהגה לשבת בבוקר עם זקנים ולשמוע את הסיפורים שלהם. הם מצאו נחמה בחיות שלה.
מאוחר יותר היא יצאה לגנים לעבור עם ילדים על ספרים ומשחקים פעם אחר פעם אחר פעם.
אבל האתגר הקשה באמת בא בערב כשנאלצה ללכת לאנשי הביניים כפי שכינתה אותם. האנשים שעובדים. תמיד הייתה לה תחושה שגם הם מקבלים אותה רק בלית בררה. לא היה להם מקום בשבילה, החיים העמוסים שלהם התמלאו ברצף פעולות וחיוכים מעושים. לעיתים היא חשבה כמה יכלה להמתיק את אותן פעולה אילו רק נתנו לה. אבל להם לא היה זמן לגלות.
- לקראת נישואין וזוגיות