לפעמים אני הולכת ומשאירה אותם לבד.
אבל לרוב זה לא קורה, אני נותנת להם את הvip של הלב שלי.
אח. אני מתחרפת בין כל הרעשים האלה.
נמאס לי להיות אותה דמות כל היום.
באלי לי לברוח.
אלוהים. יש שניות כאלו בשקט. השניות האלו שאני כל הזמן מדברת עליהן. יותר נכון כותבת.
רק בשניות האלו אני מרגישה אמיתית.
אני מרגישה שהבולשיט שאנשים מוציאים מהפה לא נכנס לי לאוזניים והורג לי את הלב.
אנשים לא מפסיקים להוציא מילים.למדתי כבר איך לגרום להם לשתוק. איך לגרום להם להעלם. ולעזוב אותי.
בסופו של דבר כולם יעזבו אותי. נמאס לי כבר.
הלב שלי יוצא דרך העניים ומחליק על הפנים.
אלוהים. הבטחתי לעצמי לא להתחרפן. הבטחתי.
אין דבר כזה אמצע. או שאת איתי. או שתלכי מכאן.
גאד. פשוט תלכו כולם מכאן.
ותפסיקו להגיד שאתם אוהבים, נמאס לשמוע שקרים.
אני יודעת בדיוק מי אוהב ומי לא. ומי שכןלא עזב אותי.