בעיה רצינית שככה זה כאב

"ומתפללת את עלינו לשבח, וכורעת ומשתחווה להשי"ת כמו ביוהכ"

"מספרת לו שהחלום שלו טמון בכף ידי... אגלה לו סוד... והוא, כמו ילד טוב וממושמע"

אכן חתיכת אאוטינג

בהצלחה שם!

אברהם אבינו יש אחד ואני לא הוא

עכשיו מעניין אותי מי אתה

אברהם אבינו, זה כאשר היה צריך לעקוד את בנו.

לא שהיה צריך לעבוד ע"ז אם לא.

לצערנו, כבר היו במשך הדורות בגלות הקשה דברים כאלה.

יהודים הוכנסו, עם משפחותיהם, לבית כנסת, וניתן להם זמן להחליט אם "מתנצרים" או נהרגים כולם, על משפחותיהם. עמדו בנסיון. יש על זה גם בקינות של תשעה באב. מחריד.  

ב"ה שאנחנו כבר לא שם. אין קץ להודות לקב"ה.

זה באמת לא היה רק אברהם אבינו.

שרק בזכות המסירות נפש של אברהם ויצחק יהודים אחרים הצליחו להגיע לדרגה כזאת של מסירות נפש.

זה עונה על השאלה מה כ"כ מיוחד בעקידת יצחק, הרי היו עוד המון יהודים שמסרו את הנפש.

(סתם הערת אגב, לא סותר מה שכתבתם)

יש שאלות, שעדיף לא לשאול "תיאורטית"..

ואם מישהו שאל אותך, מן הסתם רצה להתקיל אותך.

ולפסל (של ע"ז) לא משתחווים. יהרג ולא יעבור. נקודה.

אז תיאורטית, מי שיש לו אקדח - יורה בההוא עם הסכין. היום זה מאד מקובל...

מי שלא, מוטב שידע איך בחצי רגע מעיפים את ההוא משם.

את זה כדאי לדעת גם בלי השאלה ההיפותטית.. מבחינת הסטטיסטיקה, יותר סביר שמישהו חלילה יתקל סתם באיזה אחד עם סכין שמנסה לפגוע גם בלי פסל... מאשר בשאלה כזו.

אני לא חושב שאפשר לדעת איך היינו נוהגים כל עוד לא עמדנו בניסיון כזה.

אני מעריך (ואני יוצא מתוך הנחה שמדובר בפסל של ע''ז, ולצורך העניין שגם עבודתו בהשתחוויה כי אחרת יש לגבי האיסור דיונים שונים. ובכל מקרה החומרה של עבודה מאונס וללא כוונה פחותה בהרבה, הלכתית ומהותית) שהייתי שואל את אחי מה הוא היה מעדיף שאעשה - אם הוא מוסר את נפשו אז הייתי מכבד את ההחלטה ואם היה אומר שלא אז ככל הנראה לא הייתי עומד בזה, אבל כאמור אי אפשר לדעת.

ברית כרותה לשפתיים. 

יהוא המלך היה צדיק, אבל בגלל שהוא הוציא מהפה - בשקר!! כדי ללכוד את נביאי הבעל- שהוא יעבוד עבודה זרה, בסוף הוא הגיע לעבודה זרה.   כך כתוב בגמרא..

לכן אני חושב שממש לא כדאי (או יתכן שאסור) להגיד שהוא היה משתחווה. 

גם אם הוא לא רוצה לשקר לפחות שיגיד "הלוואי שאוכל לעמוד בניסיון כזה" או משהו בסגנון

להעיר זה קל.. 

אבל לקבל הערה ולהיות נאמן לאמת זו מידה מדהימה

אז בשביל שאלה היפוטתית, שכולה נשאלה בשביל "להקניט" אותה - שווה למישהו כאן לומר שהיה ח"ו עובר על אחד האיסורים הכי חמורים בתורה? או אפילו לומר "לא יודע"?..

לכל היותר, כדבריך, שאדם אומר שלוואי והיה עומד בנסיון - או יותר מזה, שחלילה לא יבוא לידי נסיון; לא נורא שכזה, וגם לא פחות מזה...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל