היא נכנסת לחדר וכל העיניים נישאות אליה
פעם היא הייתה מרכינה ראש וממהרת ללכת למקום נסתר
היום היא מנסה גישה שונה
'בואו נשחק בנדמה לי' היא לוחשת לקולות החרדה שבה
'בואו נדמיין שאני נסיכה או מלכת הנשף או משהו מטופש בסגנון' היא עוצמת עיניים ומרימה את הראש מזדקפת וממשיכה ללכת בקצב מתון
'כולם מסתכלים עלי כי אני כל כך יפה, אי אפשר להוריד ממני את העיניים' אחד הקולות המפוחדים שבה מצליח סוף סוף להשתחרר מאחיזתה וצועק 'אי אפשר להוריד ממך את העיניים כי את מפלצת!'
היא עוצרת וממצמצת בהפתעה
מדהים איך קולות פנימיים יכולים להיות בלתי צפויים
היא שוקעת במחשבות בנושא מפתחת דיון מרתק ממש
אבל הקול ההוא חוזר לדבר 'הו לא גברת, את לא עומדת לקבור אותי מתחת למחשבות חכמות' היא נושכת שפתיים והוא ממשיך 'אני חזק ואני צעקני ואני הרווחתי את זה
שנים הזנת אותי, את לא יכולה פשוט להתעלם ממני'
היא ממששת בבילבול את דרכה לכיסא וצונחת אליו
נשימה עמוקה והיא מוכנה לענות אבל הקול ההוא לא סיים
'את עובדת על עצמך שאת יכולה לדמיין
אבל את לא יכולה
את כנה עם עצמך את יודעת מה נכון ומה לא נכון'
הפעם היא לא מוכנה לותר ועונה בכמעט צעקה (מחשבתית, אבל צעקה) 'אני כנה עם עצמי ולכן אני יודעת מה נכון ומה לא נכון
אני לא מלכת הנשף אבל אני גם לא מפלצת
ובכל זאת כרגע נוח לי לשחק בנדמה לי
זה עושה לי טוב. להרגיש טוב זה דבר פסול?'
היא מסיימת בנואשות ובהתנשפות ומוכנה לקול האחר
בו בזמן היא מתחילה דיון חדש לגמרי שעונה להתהיה - אם הקולות כולם פנימים למה צריכים לעבור שיח עד שמגיעים למסקנה?
'אני ממש מקווה שאת לא שוב נשאבת למחשבות שלך!' הקול החרד והחזק צועק שוב
'להרגיש טוב זה אחלה והכל אבל את באמת רוצה שהטוב שלך יתבסס על דמיונות?'
'ובכן, זה טוב יותר מלא כלום'
'אני לא בטוח בכלל'
היא פותחת את הפה (מנטלית) בשביל לענות אבל איש ניגש אליה
במשפטים הראשונים היא אפילו לא באמת מרוכזת
היא עסוקה בלדחוף את החרדה חזרה לקופסה שלה וללחוש 'בין טוב מדומיין לרע מדומיין אני בוחרת בטוב'

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם