כלום ושוב פעם כלום
ועוד פעם
כלום
סובב סביב הכלום
אז ככה
כן דירדר אותי לגמריי
אילומנטי וכל הקשקוש
אמא
נעה
תורנטו
יותר טוב אחרי הלימוד
נשכח
כל ההתבכיינות
זהו
זהו
תודה שיש אמא שדואגת לי לא ליפול מידי
דואגת לי שאתקדם
בכל מקרה
זה
החיים הם מתנה שהקשיים יכולים להתגמד מולם
אולי
חבל על חיים שלא מנוצלים
שעדיף לא משלא נברא..
?
קצרים. קצרצרים.
מילא יגמר בסוף
אם המצב רוח לא היה כזה בטטה אולי הייתי נוסעת עם אבא למירון
רק שכמו ההתנהגות היום
ש. באמת
איך מתמודדים? עם הכלום הזה?
הינה היא חזרה
עם הכלום הזה. עם החוסר ובידוד חברתי?
אני אמורה להיות שמחה בחלקי?
אמורה לשאוף לטלפן לתקשר לא יודעת מה
אין לי מה לדבר איתן. מה אני יעשה
מלווה בהתמסכנות. עצם ההתמסכנות
אי
אני מכאיבה לאמא מידי
מידי
ילדה כושלת
בעבודה
בחברה
בעשיה
הם לא מבינים שיש עבודות שאני לא רוצה לעבוד מפאת החברה
ואני לא עומדת בנסיון
אני רוצה לעבוד שם
אבל
יש את העבר השני.!
זה
מה שאני לא מרגישה חלק ממנו
בוא נשמע כמה צעדים הלכתי היום אחור?
נספור
איאיאיאיאיאיאי
איך התחיל?
לא חשוב
קישקוש
בלבוש