והכל ילמד בדרך הקשה

לא חושבת שזאת שאלה של טוב ורע,

זה הרבה יותר עמוק מזה..

הרי היו תקופות מאוד חשוכות בעולם ,

מלחמות , מחלות, תינוקות שמתים לאחר הלידה וכו'

מה תגיד על המבול? כל הברואים כמעט "נספו".. 

זה כאילו אתה אומר,  "איזה יופי שפחות מרביצים לי"     בחייאת מה נועדנו לסבול?

גישה מאד עצובה אני לא אוהב אותה

אבל להגיד בגלל שיש אסונות אז קצת רע נהפך לטוב.   לא אהבתי את הגישה

וזה שבורא עולם טוב גמור ומרחם גם מאמין.

אבל הרחמים של בורא עולם הם לא הרחמים כמו שאנחנו מכירים אותם. ואתה משתמש בטיעון הזה וזה טיעון שגוי.

מצד בורא עולם הרחמים הם לעשות את הטוב לאחרית,או למשל דין שמעורב בו רחמים 

אז זה אומר שאין מציאות של רע? זה קיים

יש היכלות של קדושה והיכלות של רע גמור שאין שם שום רחמים,

העולם הזה יש בו טוב ויש בו רע והרע גובר על הטוב שבו כמו שהביא פה למטה "תתן אחרית לעמך"

שכתב שטוב לו לאדם שלא נברא. גם חז"ל לא ידעו מה הם אומרים?

בסדר נלך איתך שאין רע יורד מלמעלה. אם זה כתוב בתנ"ך אני מאמין 

יש פסוק כזה נדמה לי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" סבבה מאמין.

אבל מזה קשור לזה שיש מציאות של רע בעולם? 

אני לא יודע מה כל אחד כאן עובר בחייו האישיים אבל עושה רושם שסבבה פה לגמרי לכולם

אז קשה להתווכח עם אנשים כאלה

אז לא. אתה טועה ממש. אם היית במקומי (או במקום כל אחד אחר כאן כנראה..) סביר להניח שהיה לך קשה להתמודד (לא אפרט- אבל אפשר להבין שלכל אחד יש את הקשיים שלו).

אבל הכל ענין של גישה, אמונה וביטחון בה'.

אני מחליט איך החיים שלי ייראו, ה' נתן לנו בחירה חופשית. ואני בוחר לשמוח במציאות ולראות את הטוב.

ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם

אבל בעולם הזה זה בהחלט יכול להפוך לרע.

ליקוטי מוהר"ן לו

"כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן לא תֵצֵא" כִּי אִם אוֹר פָּשׁוּט
אַך לְפִי בְּחִינַת כְּלִי הַמְקַבֵּל אֶת הָאוֹר, כָּך נִצְטַיֵּר הָאוֹר בְּתוֹכוֹ
אִם הַכְּלִי הוּא בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בִּבְחִינַת מְאוֹרוֹת מָלֵא
וְאִם חַס וְשָׁלוֹם, הַכְּלִי אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בִּבְחִינַת מְארת חָסֵר וָאו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע"

בעיה רצינית שככה זה כאב

אנחנו עוד בלי עין הרע חיים על זרי דפנה לעומת דורות עברו.. 

המשפחה הזו עצמה, לפני האסון הנורא, דוגמה של טוב גדול.

הדברים הקשים, אינן מוחקים את הטוב שקיים.

סליחה על ההשוואה,

אבל זברה עד שלא טורפים אותה היא חיה בלי דאגות. 

ככה שאם טרפו אותה- לפחות היא נהנתה עד עכשיו.  ואם לא - עוד יותר טוב

סֶה לָה וִי...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל