שלום לכולן,
מפאת הנושא אני כותבת מהניק הזה. (נשימה גדולה...) אז ככה: אני מאד רגישה לעייפות. עייפות ממש מוציאה אותי מהר מתפקוד תקין. אחד התחומים בהם זה בא לידי ביטוי זה הנושא של חיי אישות. אם אני עייפה - אני בדרך כלל לא אגיע לזה בכלל. ב''ה החיים מלאים ועמוסים, ושנינו מאד מאד מאד עייפים בין הטיפול בילדים, השוטף בבית והעבודה. הפתרון הבדיעבדי שמצאנו ושעובד לנו לעת עתה כדי שבכל זאת יהיו לנו מרחבים של אינטימיות זה להפגש מידי פעם בבקרים, אחרי שהילדים יצאו למסגרות. במקרה כזה בעלי מתחיל לעבוד קצת יותר מאוחר ואנחנו זוכים לזמן איכות ביחד. זה עבד לנו מעולה עד הלידה של התינוק שלנו. היום הוא כבר קצת גדול, אבל הוא עדיין איתי בבית. הוא ישן איתנו בחדר (טכנית אין לנו מקום אחר בבית כרגע). במצב הזה, גם אם בעלי יגיע מאוחר יותר לעבודה, אנחנו כבר לא לבד בבית. תיאורטית זה לא בעיה כי הוא ישן בבוקר ואפשר לנצל את הזמן הזה. אממה? אני מתרשמת שהשינה שלו ביום פחות עמוקה מאשר בלילה ושביום הוא מתעורר הרבה יותר בקלות. ולכן, גם אם הוא ישן בבקרים, אין לנו יותר מדי איפה להיות ביחד בצורה שלא אחשוש כל שנייה שהוא יתעורר. למעשה החשש הזה והעובדה שצריך כ''כ להזהר מוציאה מאיתנו את החשק לנסות להיות ביחד בבקרים.
ועכשיו לגוף השאלה - יש פתרון אפשרי אחד שעלה מראשנו אבל אנחנו קצת מתלבטים לגביו, וכאן חשבתי שאולי יהיה לכן מה להאיר. יש את החדר של הילדים. הם ישנים במיטות גדולות וטכנית היינו יכולים לעבור לשם. אבל רגשית, נפשית, זה מרגיש לי ממש מוזר לעשות את זה בחדר ובמיטות של הילדים שלנו. אני מרגישה שאלו שני מרחבים שונים ושלא כ''כ נכון לערבב ביניהם. כמו שלא הייתי מרגישה בנוח לדוגמה לקיים יחסים במיטה של ההורים של אחד מאיתנו, אם היינו מתארחים אצלם והם היו מפנים לנו את החדר שלהם. מצד שני אולי זה סתם? אולי צריך להתייחס לזה כחפצים נטולים כל משמעויות אחרות וזהו? הרי לא נתקלתי לדוגמה בהלכה שאוסרת לקיים יחסים במיטה של הילדים. אז אולי זה סתם ג'וק שכדאי לשחרר? השאלה הקצת מביכה הזאת בעלת משמעות רבה ברמה הפרקטית כי כרגע יוצא שבהעדר פתרון אחר, אנחנו מאד מאד מתקשים למצוא זמנים לאינטימיות. (לא נראה לי אפשרי להעביר אותו לישון בחדר הילדים בבקרים כי הוא צריך לול עדיין ואין לנו אפשרות קלה להעביר את הלול שלו מחדר לחדר. וגם הייתי חוששת שהוא לא יירדם אם הוא לא בסביבה הרגילה שלו...). מה אתן חושבות? נתקלתן במצב דומה? איך פעלתן? תודה רבה!!!
