היי בואו אלינו, יש כאן קור מחבק כזה שנותן לאנשים לנשום
מנקה, הוא מנקה אותך מתי תביני

את רצה רחוק מידי, מהר בשביל כולנו, להגיע למטרה שאין לה סוף או תכלית או כלום, ואין לה התחלה
שיא, לאכול במשך שבוע שלם קובית שוקולד וזהו, אבל
העיקר שנשאר טעם מתוק ואז לאשפוז, לאן הגעת

יפה פה ונקי, והשמיים היו מלאים כוכבים בלי אורות גבוהים שסנוורו ומחקו את הצורות
הרים כאלה וישוב רחוק ואורות כאלה קטנים, כאילו בא ילד ושפך שקית של נצנצים כסופים על גבעה
ומעיל ושירים וניגונים, והרבה סמלים ומשפטים רצים באוויר וטוב עם אנשים שאוהבים,
ובתוך כל זה הרגשה של בפנים שאי אפשר להשתחרר ממנה ואנשים לא מבינים, עמוק, אוכל אותך ואתה תוהה אם אפשר לצאת מזה וכמה מטומטם אתה שזה לא מפסיק להשפיע
(ילדה מוזרה שאת)

אבל שורתסיכום כזאת היה כיף וטוב וזה סך הכל קטע אופטימי, אני מקווה