ממש אבל
שאף אחד לא יוכל לטעון משהו אחר, הכל זמני ככ זמני
אז לצרוח חזק אל האוויר ואל הכלום כדי שמשהו יתמלא שם ואז מוזיקה שקטה, נברלנד במשמעות של לעולם לא, לעולם לא עוד, לעולם לא שוב, נברלנד שהיא ריק שלם ומוסתר ונעים ומקום מעבר לזמן שיהיה אפשר לחשוב בו בלי להתבגר ובלי לפגר אחרי אנשים במירוץ המטורף הזה שקוראים לו לחיות
לאבד את הצל שלך ולאבד את השודדים ואת הספינה ואת הדרך והכיוון, וקרס מתכת בתור יד כשגם כשרוצה ללטף הוא שורט ופוצע, והכוונה שלו כבר לא עוזרת כי הפגע נוצר
וילדים וכוכבים ולעוף, לעוף רחוק כל כך אל הכוכבים ואז שמאלה, אחרי צל שנעלם ולא מצליחים למצוא, אחרי אישיות שמתחבאת מאחורי העננים ומרגיש חסר בלעדיה
שמאלה ועוד שמאלה
ואז כלום ושקט וריק ומנורה אחת מעל חדר שצופה על שדות ובניינים ומוזיקה דמיונית של שקט ומפל ודמיון של משהו קרוב שמחבק אותך ולוחש לך לילה טוב, ובמילים שלו כל הרעשים נעלמים ויש לך אפשרות לבחור את הווליום של המחשבות, והכל בחיבוק כזה שעוטף אותך
שמאלה,
קחי כוכב ולכי עם חליפה של אסטרונאוט לחשוב בו, רחוק מזמן של בני אדם ועם אפשרות לעוף בלי לבחור את הכיוון
לכי
- לקראת נישואין וזוגיות