אני גם עשיתי הפעם קורס אצל אמית לקראת הלידה, וב"ה עזר לי מאוד בלידה (לידה בזירוז עם פיטוצין, גם הפעם..).
אז קודם כל, בקשר לבעל (גם אנחנו מאוד תורניים) - את הסרט בהתחלה רק אני ראיתי, בסופו של דבר לא הראיתי לו שום חלק מהסרט למרות שיש בו הרבה חלקים שהוא יכול לראות בלי בעיה, אבל הרגשתי שהחלק שהכי משמעותי למלווים לראות זה החלק של התרגיל עצמו וההדגמה בתנוחות השונות, ואת זה הוא לא היה מרגיש בנוח לראות בגלל שזו הדגמה של נשים. (את החלק של ההסבר על הלידה עצמה אולי עוד אראה לו אבל לא הגענו לזה לפני הלידה כי זה לא קריטי בשביל הלידה).
למפגש עם אמית רק בעלי הגיע איתי, למרות שהייתי שמחה אם אמא שלי גם היתה מגיעה (כי היא גם תמיד איתנו בלידות), אבל היה מסובך מידי טכנית שתגיע. אז לבעלי היה יחסית בסדר במפגש, את התנוחות אני ביצעתי כך שאין לו בעיה לראות ואמית הנחתה אותו איך לתמוך בכל תנוחה בצורה טובה. (דווקא בזמן של הדיבורים, היו כמה דברים שאמית דיברה ביחס ללידה שבעלי אמר לי אחר כך שהרגיש שהיא דיברה בצורה יותר פתוחה ממה שהוא רגיל וזה קצת הביך אותו).
לפני הלידה גם הסברתי לאמא שלי על הרעיון של השיטה, והראיתי לה את כל החלק בסרט של התרגיל וההדגמות שלו.
בסופו של דבר בלידה השתמשתי בתרגיל בחלק גדול מהצירים. בגלל הפיטוצין והמוניטור הרציף הייתי יחסית מוגבלת בתנוחות אבל כן הצלחתי למצוא כמה תנוחות שיכולתי לבצע את התרגיל, עם תמיכה של בעלי ואמא שלי לסירוגין. הפעם היתה לנו גם דולה (שהחלטנו לקחת די ברגע האחרון) שסיפרתי גם לה על מה שלמדתי והיא ראתה איך בעלי ואמא שלי תומכים בי ובהמשך השתלבה גם.
ללא ספק כשבעלי תמך בי זה הפחית את הכאב בצורה הכי משמעותית. אמנם בצירים החזקים של הסוף הוא כבר לא היה יכול לתמוך, אבל בשלבים שכן תמך יותר בהתחלה, כשהוא ואמא שלי התחלפו לסירוגין בין הצירים, ללא ספק הצירים 'שלו' היו פחות כואבים. אני לא יודעת אם זה כי ההדרכה שהוא קיבל היתה ישירות מאמית ולכן הוא עשה את העבודה בצורה הכי מדוייקת, או כי הוא יותר חזק ולכן הביצוע היה יותר אפקטיבי, אני מניחה שזה שילוב של שתי הסיבות...
בכל מקרה, מהסיבה הזו הייתי ממליצה שלא תגיעי אליה לבד, אם לבעלך נראה שזה פחות יתאים אז מישהי אחרת שתהיה איתך בלידה, כדי שכשתצטרכי את התמיכה תוכלי לקבל אותה בצורה הכי מדוייקת וטובה.
ואני רוצה גם להוסיף שעם כל כמה שהשיטה מאוד מאוד עזרה לי, עדיין דברים אחרים יכולים להוסיף ולהועיל...
קודם כל, בכל הפעמים שביצעתי את התרגיל השתמשתי במקביל גם בשיטה של הספירה של הנשימות שכתבתי עליה פה בעבר (
מפרטת- - הריון ולידה ) - תמיד הנשימות שלי הן בספירה של 4 בשאיפה ו8 בנשיפה. זה ממש עזר לי להרגיש בשליטה על אורך הציר- ידעתי מתי הגיע אמצע הציר, ומתי הוא הולך להיגמר, גם ידעתי כשהצירים התחילו להתארך והיה צריך להוסיף עוד נשימה לכל ציר וזה היה סימן שאנחנו מתקדמים.
חוץ מזה, אחרי כמה שעות של צירים שבהם עבדתי עם בשיטה של אמית (תוך כדי שהעלו את המינון של הפיטוצין בהדרגה) והיו צירים די סדירים וצפופים אבל לא ממש חזקים (או שאולי בגלל התרגיל לא הרגשתי שהיו כל כך חזקים), הדולה הציעה לעשות איזשהו תרגיל משלה, שאמור לעזור לפתיחת האגן ולקדם את הלידה. זה לא תרגיל שאפשר לשלב עם התרגיל של אמית כך שבזמן של התרגיל שלה (כ20 דקות) מה שעזר לי בצירים היה רק הנשימות ועיסוי שהיא עשתה לי בגב, וזה גם היה בסדר (אבל בהחלט הרגשתי איך העצומה של הצירים מתחזקת, וברור לי שזה גם כי פתאום הפסקתי להשתמש בתרגיל של אמית אז הכאב היה יותר מורגש). די מהר אחרי שסיימנו את התרגיל של הדולה הצירים נהיו הרבה יותר עוצמתיים, חזרתי לבצע את התרגיל של אמית, הפעם בתנוחה אחרת וכבר על המיטה. התרגיל עזר לי להתמקד בעבודה ולא בכאב אבל עדיין מאוד כאב. בכל מקרה זה כבר לא היה ארוך, ותוך קצת פחות משעה התינוק כבר היה בחוץ.
סה"כ אני הרגשתי שהשיטה מאוד עזרה לי ובהחלט הוסיפה על מה שכבר היה לי, אבל בהחלט שמחתי גם על הדברים האחרים שהשתמשתי בהם (הנשימות, והתרגיל של הדולה שנראה שאחריו פתאום הלידה רצה, למרות שאי אפשר לדעת אם זה לא היה קורה בשלב הזה גם בלעדיו...).
וואו, יצא לי כבר חצי סיפור לידה...

מקווה שיהיה לתועלת כל הפירוט...