חֻקּיֻּת וּמֻסָּר;
דְּבַר־לֻאִּי אָלְתֻּסָר,
מֵהָרֵנּוּנִמְסַּר:
הוֹי! לָעָם – חֲלְכָּאִםּ...
אֹם לָרֹאשׁ? עֻרָּב־טַב,
צָו: יָבֵּא לְמַכְאָב!
כְּתִתִּי עֲכְבַּרְטָב,
לְמִנִּי – תַּמְלֻגָּן?
כֵּן תִּפְרַא־עֻז,
גִּשְׁדֵ ּנָו?!
כְּנֹטֵי: הֵםְּצִפְרָר?
כֵּן! סָגָא־עֵט
חֲשָׁדֵנּוּ;
כְּנִסְטָּם עָמְטָּם - בַּז־מַדְרִר
כֵן טָּם!
(כועס)(מזיע)
(עצוב)