הקדמה
סוגיין עוסקת בזכויותיו של אב בקידושי בתו נערה. סוגיה זו מהווה המשך לסוגיית גיטין העוסקת במח' התנאים בזכויות האב לקבל את גיטה של בתו נערה.
מי היא נערה?
נערה מהווה ישות משפטית יוצאת דופן שקיבלה טיפול יסודי בדברי חז"ל אשר הגדירו ועיצבו את מעמדה. בתורה מוזכרת מילה זו, נערה, אך לא נראה שיש לה מעמד משפטי יוצא דופן. התורה עוסקת לכאו' רק בקטנה ובגדולה וחז"ל יצרו את עולם הנערה ופרטו את דיניה. מעמדה זה המיוחד נקבע לה לאור מצבה האישי המורכב . מחד שייכת היא לעולמם של קטנים שהרי לכלל בגרות לא הגיעה ועדין סמוכה היא על שולחן אביה. לעומת זאת הנערה בעלת דעת ודעה ובעלת בגרות גופנית. בשלות זו יוצרת את מעמדה המיוחד.
המשנה במסכת נדה מונה מס' קריטריונים לחיובי ילדות. מחד קובעת המשנה בנדה בפ"ה: "בת שתים עשרה שנים ויום אחד נדריה נבדקים". יותר מכך אף אם תאמר שאינה יודעת לשם מי נדרה אין להתחשב בדבריה! הקריטריון הקובע הוא גיל המעיד לכאו' על הבנה. מאידך מוצאים אנו בפ"ו את הקביעה ביחס לחיוב במצוות: "תינוקת שהביאה שתי שערות .. חייבת בכל המצוות האמורות בתורה". הקריטריון הקובע הוא בגרות ובשלות פיסיולוגית! התוספתא במסכת חגיגה קובעת ש"קטן היודע לנענע חייב בלולב.. קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה". הקריטריון הקובע הוא יכולת פיסית. נראה א"כ שבפני חז"ל עמדו כמה סולמות דרוג לקביעת החיוב של קטנים. השונות בינהם נבעה מן האופי השונה של החיובים. אין דין מצוות כדין נדרים וכך הלאה. כך או כך מצאנו שבגיל שתים עשרה מתייחסים חז"ל לילד ה כבעלת הבנה היודעת מהו נדר ומה משמעותו. עד כאן ביחס למצוות ונדרים מה באשר לשאר התחומים?
סוגיין עוסקת בדין הנערה ביחס למעמד האישי שלה לקבל גט וכן לקבל קידושין. האם גם כאן נמצא הבדלים הנובעים מן השונות שבכל אחד מן התחומים המשפטיים או שמא יש להתייחס לכל דיני המעמד האישי כאל יחידה אחת?
גירושין
המשנה בגיטין מציגה מחלוקת תנאים בשאלה האם יש לנערה יד לקבל גיטה?
לדעת חכמים היא ואביה מקבלים את גיטה ואילו לדעת רבי יהודה רק אביה מקבל את גיטה משום שאין שתי ידים זוכות כאחד. מה משמעות הביטוי יד? ומה הכוונה זכייה? האם לפנינו מחלקות עקרונית במעמד נערה ביחס לאביה, מעמד המתבטא בזכות לקבל גיטה, או שמא לפננו מח' מצומצמת העוסקת ברשות לקבל גט בלבד?
יד-רשות
בטרם נדון במח' התנאים יש מקום להגדיר מושג הלכתי העומד בבסיס הדיון-יד. בפרשת גירושין בתורה, נאמר "ונתן בידה". האם החובה היא לתת בידה הפיסית ממש? חז"ל למדו בספרי שניתן לתת גם לחצרה וגגה וכו'. לאמור, ידה אינה היד הפיסית, אלא הרשות של האשה. עתה מקבלת סוגייתנו הארה חדשה. השאלה ההלכתית הופכת להיות: האם יש לנערה רשות? האם יש לה טריטוריה עצמאית?
מח' התנאים
לדעת חכמים היא ואביה מקבלים את גיטה ולדעת רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחד.
בבבלי גיטין מובא הסבר למח' התנאים. לדעת חכמים יד יתירה זכתה התורה. ואילו לדעת רבי יהודה במקום אביה ידה לאו כלום. בפשטות מח' התנאים היא האם יש לנערה בחיי אביה יד או שמא נוכחותו של אביה מאפילה על ידה ומבטלת את יכולתה לקבל גט. רבי יהודה אינו חולק על יכולה המנטלית של הנערה לשמש כרשות לקבל גט והראיה שילדה ונערה יתומה יכולה לקבל גט, נק המח' היא מה קורה ליכולת זו בחיי האב. לדעת ר"י אביה מאפיל על יכולתה ומאיין את ידה.
מה משמעותה של מח' זו? מה פרושו של הביטוי "במקום אביה ידה לאו כלום"? האם איכויותיה של הנערה מתבטלות לגמרי בשל הנסבות הללו? כיצד קשורה סברא זו לדביר רבי יהודה במשנה שאין שתי ידים זוכות כאחד?
רש"י- גדולה
לדעת רש"י(גיטין סד
, הנימוק בדעת חכמים לזכות הנערה לקבל גט, היא העובדה שנערה נח' לגדולה. זכות זו לקבל גט משקפת ונובעת מהבגרות הנפשית האישית של כל נערה באשר היא, בגרות ההופכת אותה לבעלת אוטונומיה והגדרה אישית. עצמאות נפשית זו באה לידי ביטוי גם בטריטוריה ורשות עצמאית שיש לה, לקבל גט. רבי יהודה חולק על עמדה זו. לדעתו חרף העובדה שהתנאים הביולוגים והמנטלים מאפשרים את עצמאותה של הנערה, קיומו של אביה מאפיל עליה ונוטל ממנה את בגרותה האישית וממילא את יכולה לשמש כרשות עצמאית. עפ"י רש"י מח' זו נוגעת בבסיס מעמדה של נערה כעצמאית ונפרדת מאביה.
קטנה או נערה מקבלת גט - מח' ראשונים
בקרב הראשונים ישנה מח' קוטבית בשאלה ההלכתית האם מח' התנאים נוגעת רק לנערה או שמא חלה גם על קטנה, והמשנה פרטה את נערה להודיע כוחו דר"י?
לדעת בעלי התוס' מח' זו חלה גם על קטנה. לאמור, עפ"י חכמים, קטנה יכולה לקבל גט ואילו לדעת רבי יהודה אפי' נערה לא יכולה לקבל גט. עמדה זו מקרינה על משמעות היד של נערה ויכולתה לקבל גט.
הזכות המשפטית של קטנה לקבל גט ,לדעת בעלי התוס', מסמן רף נמוך מאוד הנדרש בכדי לקבל גט. בסופה של המשנה בגיטין, בה מוצגת מח' התנאים, ישנה הלכה הנאמרת באופן שלילי :"קטנה שאינה יודעת לשמר גיטה אינה יכול לקבל גט". מה היחס בין הלכה זו לדעת חכמים? עפ"י עמדת התוס' נראה שהיכולת לקבל גט ולשמור אותו היא תנאי הכרחי ומספיק בכדי לשמש כיד לקבל גט. רף נמוך זה רחוק מאוד מנערה בוגרת ובשלה ודורש יכולות פיסיות בלבד. (יש להעיר שבגמ' מובאים מס' קריטריונים להגדרת שימור גט חלקם נוגעים לרמות גבוהות יותר של הבנה מהם גרושין ועוד. ואולם לדעת תוס' נראה שהקריטריון מצביע על יכולת פיסית נמוכה). רבי יהודה חולק וטוען שאין שתי ידים זוכות. פרשנות אפשרית לדבריו היא שמבחינה פרוצדורלית לא טוב הדבר ששתי ידים יזכו. כפילות זו עשויה ליצור בלבול. דברי ר"י יכולים א"כ להתפרש במשור טכני ולא ערכי.
לסיכום הרחבת מח' התנאים גם ביחס לקטנה מעמיד את משמעות המח' בוא שונה לחלוטין. לא מדובר בויכוח עקרוני בשאלת מעמדה של נערה ביחס לאביה, כאמור בדברי רש"י, אלא במח' מצומצמת הנוגעת לדיינ גרושין בלבד בהם נדרשת יד ,פסיווית, לקבלת גט.
לדעת ראשוני ספרד מח' התנאים קיימת רק ביחס לנערה ואילו ביחס לקטנה ברור לכו"ע שאין היא יכולה לשמש כיד לקבל גט. מה מבחין נערה מקטנה?
לדעת הרמב"ן ההבדל הוא במוסד השליחות. בהמשך הסוגיה בקידושין (מד
, עולה המסקנה ההלכתית שנערה יכולה להיות שליחה של אביה לגיטין (אך לא לשלוח שליח בעצמה). המבחין בין קטנה ונערה הוא ביכול להיות שליח. נערה יש לה יד במובן זה שהיא יכולה לשמש כשליחה של אביה שהוא זה שמגרשה! רבי יהודה מתנגד אף ליכולת זו של נערה. בשל העובדה שאביה בחיים מאבדת הנערה את יכולתה להיות שליחה.
בסיכום הדעות מוצאים אנו מדרג מעניין ביחס לנערה וזכותה לקבל גט. לדעת רש"י נערה היא כבוגרת של ממש שיש לה עצמאות המתבטאת ביכולת לקבל גט. לדעת הרמב"ן בגרותה החלקית של הנערה מאפשר לה להיות שליחה. לדעת בעלי התוס' בגט נדרשת יכולת טכנית של שימור בלבד ולכן קטנה כנערה יכולות לקבל גט.
הערות כלליות:
1.שאלה פתוחה היא משמעות עמדתו של ר"י האם אמר את דבריו עפ"י עקרון מכוון? או עפ"י ניתוח המציאות הקיימת? במילים אחרות. חכמים קבעו שהתורה זכתה יד לנערה. מה עומד, לדעת ר"י, כנגד המלצת התורה? האם המציאות או עקרון אנושי?
2.ביסוד מח' הראשונים ניתן למצוא הבדל משמעותי בשאלה למי שייך הגט באופן בסיסי ומי הוא המצטרף החדש בלית ברירה. לדעת ראושני ספרד הזכות הבסיסית לקבלת הגט של ילדות ונערות היא של האב שהוא הרשות של אותן בנות. התורה חדשה חידוש נוסף וזיכתה גם לנערה יד. לעומתם טוענים בעלי התוס' שהזכות שמופיע בגמרא והיד שהיא חידוש, נאמרה ביחס לאב ולא לבת. כלו' הזכות הבסיסית לקבלת הגט היא של הילדה: כך בקטנותה וכך בנערותה וודאי וודאי שבבגרותה. האב הוא המצטרף החדש בקטנה וחידוש הוא שגם בנערותה. ר' נחום פרצוביץ (אהל חייא) מנסח את הדברים בחקירה הבאה :למי שייך הגט האם לאשה או לרשות. עפ"י הסברנו לעיל נראה שמוקד המח' הוא בשאלה מה הם התנאים לקבלת גט האם טריטוריה או אישיות.
3.במסגרת הדיון בין הראשונים עלו כמה שאלות מעניינות הנוגעות לפרשנות סוגיות ודרכי הלימוד של האמוראים. בעלי התוס' הוכיחו את עמדתם מן ההו"א שבסוגיה הבאה העוסקת ביכולת של קטנה לעשות שליח. המשנה בגיטין אומרת שרק כאשר מגיע גט לידי הקטנה מגורשת. מדייקת הגמ' שביחס לנערה משמע שהיא מגורשת גם ע"י שליח. תוס' מדייקים בשלב זה שניתן ללמוד מכאן שקטנה מקבל גט. בהמשך דוחה הגמ' את הראיה ביחס לשליחות ואומרת שהמשנה בגיטין עוסקת במקרה של יתומה. האם העמדה זו דוחה לחלוטין את ההו"א וכל המשתמע ממנה או שנערה לא יתומה יכולה להיות שליחה אך אין ללמוד דבר על מציאות של קטנה שמקבל גט. מח' הראשונים היא מה משקלה של הו"א ודחייתה, האם כל ההלכות שנלמדו מן ההו"א נדחות או שמא רק הנושא המרכזי בגינו הובאה ההלכה ?
נערה בקידושין
ירו'
בירו' מוצאים אנו מח' ר"ל וריו"ח בדין קבלת קידושין ע"י נערה. אמוראים אלו נח' בשאלה האם מח' התנאים קיימת גם בגיטין או לא? במילים אחרות האם חכמים הסוברים בגיטין ששתי ידים זוכות, סוברים שגם בקידושין שתי ידים זוכות ונערה יכולה לקבל את קידושיה או שדין קידושין שונה?
לדעת ריו"ח בקידושין כו"ע מודו שאין לה יד ורק אביה מקדשה ולא היא. לדעת ר"ל כמחלוקת בגרושין כך מח' בקידושין.
ר"ל
את עמדת ר"ל ניתן להבין לאור הניסוח הסופי שלה בבבלי. בבבלי מופיע מס' פעמים תפיסתו של ר"ל: "ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה". לאמור, הליך הגרושין והקידושין אמור להיות זהה ויש ליצור שיויון בהלכות שלהם. העומד מאחורי תפיסה זו היא הגישה שהכניסה או יציאה ממוסד הנישואין אף שהם שונים בתחושותיהם, זהים הם לחלוטין מבחינת האיכויות האישיות הנדרשות מן האישה. עמדת חכמים הסוברת שיש יד לנערה בגרושין תתמוך, לדעת ר"ל, גם בגישה שנערה מקבלת את קידושיה. מה מלמדת אותנו השוואת קידושין לגרושין ?
עפ"י הירו' כאן נימוקו של ר"ל הוא שיש לנערה דעת אצל אביה ולכן עושה שליח. לאמור נערה בעלת דעת עצמאית המעמידה אותה ברמת כשרות משפטית ובגרות מספיקה בכדי לקבל קידושין. זהו חידוש משום שבגרושין לכאו' לא היה צורך בכל זה בכדי לקבוע את עמדת חכמים שיש לנערה יד.
הגמרא בדף ג עוסקת בשאלה מנין שכסף הקידושין מגיע לאב. הנחה מקדמית (להלן: ההנחה) בסוגיה היא שהמקדש הוא זה אשר זוכה בכסף. במהלך הסוגיה מציע הגמרא שאלה שנערה שיש לה יד היא תקדש את עצמה והיא תקבל את הכסף. תשובת הגמרא הסופית היא שישנה דרשה מיוחדת לנערה המלמדת אותנו שכסף הקידשין מגיע לאב. מה מסקנת הסוגיה? מי הוא זה המקדש את הנערה האב או הנערה? האם סוגיין היא כר"ל או כריו"ח?
אם תאמר שנערה מקדשת את עצמה ואב זוכה בכסף משמעות הדבר שהגמרא חזרה בה מן ההנחה שהמקדש הוא זה שזוכה בכסף?
לדעת הריטב"א סוגיה זו היא כדעת ריו"ח הסובר שרק האב הוא זה שמקדש נערה. לדעתו, הסוגיה במסקנתה חזרה בה מן ההנחה שהמקדש הוא זה שזוכה בכסף ועתה ההלכה היא שהאב מקדש וגם זוכה בכסף. עפ"י תפיסתו ההנחה דלעיל היא דו-סיטרית. הגמרא אמרה שהמקדש זוכה בכסף ואולם לדעת הריטב"א יש להבין מכאן גם את ההפך שהזוכה בכסף הוא הבעלים על הקידושין.
רעק"א שואל מדוע לא ניתן לפצל את הדברים הנערה מקדשת את עצמה והאב זוכה בכסף ככל הזכויות הממוניות של אב בבתו כגון מעשי ידיה ומציאתה? לדעת הגרש"ר יש בכל כסף קידושין שני ערכים ערך ממוני וערך משפטי=כסף קנין. לו זכה האב בכסף זה כדין כל זכויותיו הממוניות לא היה בהם בכדי לשמש ככסף משפטי ולא היתה הנערה יכולה להתקדש בכסף!
האם ניתן להבין את הסוגיה כדעת ר"ל?
בפשטות הדברים, לדעת ר"ל, ניתן להבין שלנערה יש יד לקדש את עצמה. יחד עם זאת מסקנת הסוגיה אינה סותרת את ההנחה שמקבל הכסף הוא הבעלים על הקידושין. כיצד עולים שני עלו בקנה אחד?
לדעת ר"ל יש להקיש הויה ליציאה. בגרושין הובהר ע"י ראשוני ספרד שהיד שזיכת התורה לנערה (בלבד) היא מאפשרת לה להיות שליחה לגרושין אותם מקבל האב. עפ"י היגיון זה גם הזכות של נערה לקדש את עצמה אינה אלא זכות להיות שליחה עבור האב! פרשנות זו שומרת על הסוגיה בריש קידושין במלואה 1. נערה מקדשת את עצמה. 2. האב מקבל את כסף הקידושין. 3. מקבל הכסף הוא בעלים.
סיכום: עפ"י הירו' חיש לנערה דעת ויכולה להיות שליחה וכו'. עמדה זו אומצה ע"י רש"י ביד לגרושין וניתן להשליכה על עמדתו בקידושין - יש לה יד לקבל קידושין כי היא גדולה. עפ"י גשה זו , כך אומר הריטב"א, סוגיית ריש קידושין העוסקת בקבלת הכסף ע"י האב איננה כר"ל, אלא כר' יוחנן. לדעת הגרש"ר ניתן להבין את עמדת ר"ל בקידושין עפ"י עמדתו ראשוני ספרד בגרושין. לנערה יש יד יכולת להיות שליחה של האב לקבל את הגרושין או הקידושין. עמדה זו מאפשרת לאמץ גם את מסקנת הגמרא בריש קידושין הלומדת ממדרש ההלכה אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר שיש לאב כסף קידושין. במצב זה גם נערה יכולה לקבל את הקידושין כשליחה של האב ולהעביר את הכסף לאביה כחלק מזכויות האב בבתו. פרשנות זו בדברי ר"ל אינה עולה בקנה אחד עם הסבר הירו' שאומר מפורשות שיש לנערה דעת ויכולה לעשות שליח. עמדה זו תואמת את עמדת הבבלי הפוסק (מד
שנערה לא יכולה לעשות שליח.
ר' יוחנן
סוגיית הבבלי עוסקת בהבנת טעמו של ר' יוחנן הסובר שלדעת חכמים רק אביה מקבל את קידושיה!
בבבלי:מבנה הסוגיה ומהלכה.
הסוגיה עוסקת בנימוק לדברי ר' יוחנן. תלמידו ק' יוסי בר חנינא מעלה הבחנה חשובה להבהיר מדוע לדתע ריו"ח בקידושין רק אביה מקבל קידושיה ולא היא. מפקעת לעומת מכנסת. הגמרא מקשה ברייתא העוסקת בדינ י מאמר ממנה עולה שגם נערה מקבלת מאמר חרף העובדה שמאמר הוא הליך של קידושי כסף/שטר ביבמה ומפקיע הבת מאביה. משנה הגמרא את ההבנה בדברי ר' יוסי בר חנינא ומבחינה בין דעת (קידושין) ובעל כרחה (גירשין). גם על הבחנה זו שואלת הגמ' והרי מאמר שהוא לדעתה ובכ"ז גם היא מקבלת מאמר. תשובת הגמ' שההלכה שנאמרה שהיא מקבלת מאמר נאמר לדעת רבי הסובר שמאמר הוא בעל כרחה. בהמשך מובא דיון בהמשך הברייתא בה נאמר שמאמר מובחן מקידושין בהם רק אביה מקבל. שואלת הגמ' מה יסוד ההבחנה בין קידושין ומאמר ? תשובתה היא שיבמה זקוקה ועומדת. טוענת הגמ' שהבחנה זו מאפשרת לנו לחזור לדברי ר' יוחנן הראשונים.
מה רוצה הגמ' בדבריה? לענ"ד, לגמ' שתי מטרות: להעלות את ההבחנה בין גרושין וקידושין לאור דברי הירו' ולעמת הבחנה זו עם דיני מאמר בהם ישנה אמירה תנאית מפורשת ביחס לנערה. עימות זה בין המקורות השונים מחדד את ההבחנה שהוצגה בירו' ולמעשה מכשיר את הקרקע להציע הבחנה אחרת.
נזכור מה נאמר בירו'. לדעת ריו"ח בירו' אין לנערה דעת אצל אביה ולכן אינה עושה שליח לקידושין. מדוע בגיטין היא ואביה מקבלים גיטה? בפשטות יש להסיק מן הירו' שהדבר נובע מן העובדה שבגיטין לא נדרשת דעת. במילים אחרות גירושין נעשים בעל כרחה. הבחנה זו בין דעתה ובעל כרחה היא ההבחנה השניה בבבלי. כזכור, בתום הסוגיה מתברר שאין צורך להגיע להבחנה זו וניתן לחזור את ההבחנה הראשונה.
בעל כרחה - דעתה לעומת מפקעת ומכנסת
מה ההבדל בין האפיונים השונים המובאים בגמ' ומדוע הם משפיעים על יכולתה לקבל קידושין?
מפקעת ומכנסת- ניתן להבין הבחנה זו במשור מהותי ובמשור טכני. לדעת רש"י מאחר והיא יוצאת מאביה לא נוח לו שהיא תעשה זאת אלא הוא בלבד. כניסה אליו אינה מפריעה לו. בפשטות (וכך מופיע בדברי התורא"ש) קידושין מניעים תהליך שבסופו, בנישואין, עתידה הנערה לצאת לחלוטין מרשות אביה. הליך זה שהוא משמעותי, מסבות רבות ולא רק כלכליות, בחייב לא נוח לו לאב שיעשה ללא ידיעתו ורצונו. ראשונים אחרים מבארים את הבעייתיות של מפקעת (בקידו' ובמאמר) בגינן אין היא יכולה לקבל קידושיה, בעובדה שיכולת הבחירה של האב נשללת ממנו אם תינתן לנערה הזכות לקבל את קידושיה. ההחלטה מי יהיה החתן של בתו היא החלטה חשובה עד מאוד והאב איננו מעוניין לתת אותה לבתו. הריטב"א (כאן) מוסיף ואומר שיכולת בחירה זו יש לה השלכות ממוניות ולכן לא נוח לו שהיא תעשה זו במקומו. לעומת זאת היכולת להתגרש איננה שוללת ממנו בחירה חופשית ולכן יכולה היא לקבל גיטה.לעומת עמדות אלו הנושאות אופי טכני מעשי מעלה החזו"א עמדה מהותית. לדעת החזו"א התורה הקנתה לאב זכויות בבתו. בקידושין יש זכויות ממוניות ולכן הוא זוכה ולא היא. ואילו גרושין אינן נחשבים זכות ולכן גם היא זוכה!
(הגריש"א הקשה על ההסבר הרואה בהפקעה את שלילת זכות הבחירה ממהלך הגמ' לקמן שהעמידה את בריית מאמר בשיטת רבי שניתן לעשות מאמר ללא דעתה. וקשה אם ניתן לעשות מאמר בע"כ הרי שבכך כב נשלל חופש הבחירה של האב וממילא ניתן לשוב להבחנה זו דלעיל בין מפקעת ומכנסת ואין צורך בהבחנה השניה? בקיד' מפקעת וממילא רק אביה ובמאמר שהוא בעל כרחה לא קיימת הבעיתיות שבהפקעה)
נזכיר שלדעת הריטב"א בריש קידושין (ד
הנימוק העיקרי בגינו לא יכולה הבת לקבל את קידושיה אינו מצוי בסוגיין (מג
, אלא בסוגיה בריש קידושין העוסקת בכסף הקידושין. העובדה שהאב מקבל את הקידושין מצביעה על העובדה שהוא הבעלים על הקידושין וממילא ברור שהיא לא יכולה לקבל קידושיה כאשה עצמאית. הדיון בגמ' לדעתו, מפקעת לעומת מכנסת, אינו הסבה העיקרית אלא ההבחנה בין גירושין וקידושין.
דעתה ובעל כרחה - ההבחנה האחרת בין קידושין וגירושין המוצעת בגמ' לאור הקושיה ממאמר, היא בין דעתה ובעל כרחה. הבחנה זו מתמקדת ביכולת של הבת בתנאים לבצוע הפעולה ולא ברצונות של האב. בקידושין נדרשת דעת ודעתה אינה כלום בחיי אביה ואילו בגרושין לא נדרשת דעת כלל. לדעת רש"י כאן הדעת הנדרשת אינה סתם דעת אלא דעת מקנה כלו' דעת מסוג מסויים הקשורה לעולם של קניינים. לדעת ר"י הזקן הדעת הנדרשת היא פשוטה יותר , דעת נפשית להבין את המצב והמעמד.
הבחנה זו כאמור מועלית בירו'. לדעת רי' יוחנן בירו' אין לנערה דעת אצל אביה ולכן לא יכולה לקבל קידושיה. מתוכן דברים אלו עולה בברור שהנימוק של חכמים שיש לה יד לקבל גיטה נובע מן העובדה שהגרושין לא נדרשת דעת בכדי לקבל גט. בניסוח כוללני שכולל את דברי הבבלי בגיטין נאמר כך אמנם יש לנערה יד לקבל גט אך אין לה דעת.
השתא דאתית.
להיכן חוזרת הסוגיה?במהלך שלישי בברור מעמד הנערה בקידושין לעות מאמר מציע הגמרא הבחנה הטורפת את הקלפים כולם. במאמר היא זקוקה ועומדת ולכו היא ואביה מקבלים את המאמר. משא"כ בקידושין.
מה תורם יסוד זה של זקוקה ועומדת? עפ"י הבחנה זו מהו הנימוק שנותר לנולהלכה בקידושין שרק אביה מקבל את קידושיה ולא היא.
רש"י - רש"י מתבטא בצמצום רב: הואיל וזקוקה ועומדת: לפיכך תופס בה בכל דהו" בהמשך הדברים אומר רש"י שהבחנה זו מאפשרת לנו לחזור לדברי ריב"ח הראשונים שההבחנה בין גרושין וקידושין היא מפקעת לעומת מכנסת. הקושיה ממאמר לא קיימת משום שזקוקה ועומדת. בפשטות מצב זה של זקוקה משנה את מצבה ממצב של מפקעת. עפ"י ההסבר של תורא"ש הטוען שההפקעה היא ביציאה מהבית בנישואין ולא בשלילית זכות הבחירה של האב. אשר על כן במאמר שהיא זקוקה יכולה הנערה לקבל מאמר . נכון הוא שיכולת זו שלה מצמצמת את חופש הבחירה של האב אך לא זה הענין אלא עצם היציאה מרשותו. מצבה של נערה יבמה שהיא זקוקה ועומדת מעמיד אותה בהגדרה של מי שכבר יצאה מהבית ונחשבת לקשורה לאיש או משפחה אחרת. אשר על כן אין לאב עוד אי נחת ורצון להיות מעורב בלעדי בהחלטה למי תתייבם. הסבר זה לא עולה באופן חלק עם דבריו של רש"י עצמו שהגדיר את המצב במאמר "לפיכך תופס בה בכל דהו" דבריו לכאו' מכוונים לאיכות האישית של הנערה שנדרשת ולא עוסקים ברצונות של האב. בכל דהו=אף ללא דעת. אלא א"כ נפרש את הביטוי בכל דהו בכל אחד נערה או אביה .
ר"י הזקן - לדעת ר"י הזקן מהלך זה של הגדרת הנערה כזקוקה ועומדת מאפשר לנו לחזור את ההבחנה השניה בסוגיה בין דעתה ובע"כ. השאלה שנשאלה על הבחנה זו היא הרי גם במאמר נדרשת דעת ובכ"ז גם האי מקבל את המאמר. תשובת הגמרא שם היתה שיש להעמיד את הברייתא עפ"י רבי הסובר שמאמר נעשה בע"כ. עתה לאור המושג של זקוקה ועומדת ניתן להשאיר את הברייתא בדעת חכמים הסוברים שמאמר לא יכול להעשות ללא דעתה ועם זאת גם היא יכולה לקבל את המאמר. בקידושין בשונה ממאמר רק אביה ולא היא. ההבחנה בינהם היא בכך שיבמה זקוקה ועומדת. צרוף הדברים מבאר שזקוקה מעמעם את רמת הדעת הנדרשת . העובדה שהיא כבר קשורה בקשר מחייב עם אחד האחים לא דורש ממנה רמה גבוהה של דעת. עפ"י דברים אלו מתקבל דרוג מעניין: בקידושין נדרשת דעת של ממש (דעת מקנה או דעה רגילה), לנערה אין דעה זו (משום שאביה מצוי בחייה), בגרושין לא נדרשת דעת כלל ולכן יכולה הנערה לקבל גט. מאמר הוא מצב ביניים: מחד לדעת חכמים לא ניתן לעשות מאמר ללא ידיעתה ואולם מאידך היא זקוקה ועומדת משמע פעולת המאמר אינה מחוללת את עצם הקשר אלא מצהירה על זהות האח לו תנשא. פעולה זו אינה דורשת דעת מקנה אלא ידיעה בלבד.
שיטה לא נודע- לדעתו המושג זקוקה ועומדת מעמיד את המאמר במקום אחר לחלוטין מחוץ לדיון שלנו ואין ללמוד ממנו דבר. אשר על כן נפתח הפתח לשוב לשתי ההבחנות דלעיל ללא כל יתרון לאחד על האחר.
חשוב לציין שהאמירה שיבמה זקוקה ועומדת נאמרה בגמ' לדעת ר"ל , עפ"י שיטת דעת רבי יהודה הסובר שאין לנערה יד במקום אביה לא בגרושין ולא בקידו'. עם זאת במאמר יש לה אפשרות לקבל מאמר משום שהיא זקוקה ועומדת, קרי , היא כבר יצאה מרשות האב . כיוון זה מתקרב להסברו של ר"י הזקן.
ר' עקיבא איגר מעלה את זה כשאלה
