@משתדלת יותר
תיוגיישן עלייך.

@יחידי

@כוסף ליוסף!!

@בארון

@שחר.

@קריה יפהפיה

@קיבוצניקית

@פרפר נחמד&

@רגע שלם

@חולות

@שוליינית

@פועל במה

@לומדת ללכת

@שמש וסערה

@מתנחלת גאה!

@סביון

@הר ומדבר

@בזרימה

@Slow motion

תמיד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה
כל הענוה הזאת זה רק כדי להוסיף כבוד
כשאהיה גדול אהיה הכי גדול מכולם
אני אראה לך להם לכם לכולם
אכנס בכל החלונות אכנס דרך הקירות
עד שאהיה קיים אהיה קיים הכי קיים בעולם

גנב

ילדים מהכיתה מסתכלים על תמונות במחשב בהפסקה
אני עושה את זה גם עושה את זה גם וזה מרגיש לי רע
לאהוב לאכול זה לא לאהוב לאהוב לאכול זה לא אהבה
פשוט לועס דורס הורס נועץ נואף לועס ובולע

גנב

העולם הזה האדום האדום הזה

(עובר בין אדמו"רי פולין)

כשרבקה מלבישה את יעקב בבגדי עשיו, היא לא מתכוונת לנתק את עשו, להיפך, היא מתכננת מהלך גאוני שמשפיע על כולנו עד עצם היום הזה: היא מבקשת להרחיב את המשפחה ואת השפעת הברכה, היא מבקשת ליצור קשר ניצחי עם כל ילדיה באשר הם, ולכן היא מלבישה את יעקב בבגדי עשו- כדי שגם יעקב שנראה כמו עשו ישאר חלק מהמשפחה.

אילו יעקב היה מקבל את הברכות בתור יעקב, הברכה הייתה שייכת רק ליעקב שנראה כמו יעקב, אבל רבקה יודעת שהחיים אינם חד ממדיים. בתוך יעקב עצמו ישנה חלוקה בין יעקב שנראה כמו יעקב ליעקב שנראה כמו עשיו. אלו הילדים היהודים לאורך כל הדורות שפשטו את בגדי העיירה, זרקו אותם לים בדרך לעולם החדש, ולבשו בגדים חדשים של העולם המודרני. מה שרבקה מבקשת לעשות הוא לקבוע: כולם ילדים שלנו, הבגדים לא קובעים כלום, הנשמה היא זאת שקובעת.

כשיצחק מברך את יעקב בדרך זו - כשיעקב לבוש בבגדי עשיו - הוא נותן כח לכל ילדעו באשר הם, להתעלות מעל הבגדים שלהם. לזכור שבכל מקרה הן ילדים של הקב"ה, הם חלק מעם ישראל והקשר המהותי של הזהות אינו יכול להתבטל.