מספיק עם הבדלנות הזאת זה לא עושה אתכם טובים יותר, רק יוצר מרחק ופער בחברה

מה הקשר?

אבל עצם העלאת שתי המילים האלה מעצבן, אני לא חושב בשביל דבר כל כך טרוייאלי כמו עבריין מין שווה לפתוח ועדה כלשהי, ואיך בדיוק תברר את זה? תבקש תעודת יושר מהמשטרה? ברור שלא יתנו לך.

זה רק למי שהורשע

וגם לזה שינו קריטריונים נראה לי, משהו על דף חלק ותוכן בדף אחד זכור לי במעורפל.

ומה עושים אם מישהו הורשע בעודו ביישוב? גירוש מיידי? 

אף אחד לא רוצה שכן כזה, לא משנה אם אתה גר בישוב או בעיר, ואם יש אז במקרה הכי גרוע *אתה ומשפחתך* תעברו דירה.

אין משהו אחר.

לראות פעם מה כתוב שם?

בס"ד

לא אכפת לי אם זה יעיל או לא, אני ב"ה לא ועדת קבלה בשומקום.

אתם מכניסים ליישוב רק לפי קריטריונים מסויימים

סבבה המשפחות מגיעות, גדלות, מביאות ילדים ומגדלים אותם

מה קורה אם הילדים חוזרים בשאלה, או נוצרת חברה פחות דתייה ביישוב של אנשי הקבע ביישוב?

אני מבינה את העניין של לשמור על אופי היישוב אבל המחשבה של וועדות קבלה עושה לי רע

ועדות קבלה, זה בד"כ בישובים קטנים יותר.

אי אפשר להכחיש שזה דבר שניתן להבנה. אנשים רוצים לבנות ישוב עם אופי מסוים, רוצים סביבה "מוגנת" לילדיהם מבחינה רוחנית.

גם בעיר יש קהילות לא פעם. אלא ששם, זה קל יותר. עיר גדולה כמו ירושלים, יכול אדם לחיות בקהילה של ישיבה מסויימת. הילדים ראוים את העולם גם מחוץ לקהילה, אבל יש להם מוסדות חינוך שלהם, יש הווי של מי שבוחרים באותו אורח חיים.

בישוב קטן - קשה יותר לייצר "קהילות". כולם קהילה אחת. 

ואז יש השאלה - האם לנסות ליצור כמה שיותר הומוגניוּת (הרי בעצם הקבלה של דתיים בלבד - שזה דבר מקובל בהרבה ישובים דתיים קבילתיים - כבר יש סינון מסוים), או לא.

לכאורה, באופן תיאורטי, נראה מאד הגיוני שכל זמן שמדובר על ישוב לא גדול, אכן יהיו קריטריונים של קבלה לפי אופי הישוב.

עם זה , דומני שלצערי, באופן מעשי, לא פעם דווקא במקומות כאלה ראינו שנוצרו תופעות לא רצויות. שלא לדבר על ילדים שעשו "קונטרה". יש כנראה גם צד, שהמציאות בחברת "עמך", נותנת איזה איזון.

יש גם ההיפך - מספיק שתי בנות בכיתה שהולכות בחוסר צניעות, וכבר נוצר סחף..  ורבי יוסי בן קיסמא אמר "איני דר אלא במקום תורה" (אם כי זה לא אומר שאין שם עוד אנשים..).

לדעתי, זו באמת שאלה קשה. פעם הייתי "יכול" לתת עליה תשובה חד משמעית. היום כבר לא...

ונכון מאוד, הילדים שיגדלו ויהיו פחות דתיים יברחו ממקום כזה

ובין היתר כנראה שגם יהיה נתק מהמשפחה

האם זה נכון לגדול/לגדל ילדים כקבוצה קיצונית נפרדת? (בכוונה אני אומרת קיצונית כי זו קבוצה שמקפידה מעבר, חומרות וכו, (וכך גם מ"חנכת" את הילדים- שבהכרח יהיו את אלו שיצאו מזה), שמתכנסת בתוך עצמה ומרחיקה את השונה)

בסוף לא הלכנו לגור שם מסיבות שלנו.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת