בבוקר אל דשא ביתי הרטוב
אל דשא ביתי הרטוב
ירד משמיים
בלובן כנפיים
מלאך מסולם יעקב.

מאין תבואה ואנה תצעד?
מארץ הנגב אל ארץ גלעד.
את מי שם תראה, מלאכנו הטוב?
את אוהל עשיו ואת בית יעקב.

בטרם אפתח את דלתי לקראתו
אפתח את דלתי לקראתו
פרש הכנפיים
ועף לשמיים
מלאך מסולם יעקב.

חכה נא עוד רגע, חכה ואני
הנה זה ארד במשעול אל גני,
ופרח אקטוף מפרחי היסמין
הבא אותו שי לאחי בנימין.

בבוקר על דשא ביתי הרטוב...

השירים האלו עם האסיטואציות

בֹּקֶר עַכְשָׁו וְהִנֵּה אַת לֵאָה, אֶמֶשׁ הָיִית רָחֵל,
לֹא לָבָן רִמָּה אוֹתִי בְּחֹשֶׁךְ הַלֵּיל .
זֶה תָּמִיד כָּךְ יִהְיֶה. זוֹ דֶּרֶךְ תֵּבֵל:
עַכְשָׁו אֶת לֵאָה וְאֶמֶשׁ הָיִית רָחֵל.

(@בארון)

תודה.

א.
אני חושב על לאה שמסתובבת בין ששה ילדים בשש וחצי בערב מנסה להשכיב את יששכר וזבולון שלא עושים לה הנחות. יששכר רץ עירום בכל הבית וזבולון בתקופת גמילה מטפס כל הזמן על הספה החדשה, יהודה רוצה פתיתים עם בצל ולוי רוצה פתיתים בלי בצל ושמעון עדיין לא חזר מחבר, והיא גמורה מעייפות היא רוצה קפה אבל אין לה שנייה לשבת ובינתיים כוס הקפה שלה שכוחה על השולחן ומתקררת.

והיא אומרת איפה הוא, איפה יעקב. אולי לא אכפת לו בעצם. והיא חושבת איך היא נראית אחרי שש לידות, וחושבת איך היא אוהבת אותו ואיך הוא לא אוהב אותה. ומה, היא חושבת, מילא שלא יבוא, אבל לפחות שיעזור לי עם הילדים, ובשמונה בערב הוא חוזר והיא שואלת איפה היית, והוא אומר הייתי בשטיבל, תיקנתי תפילת ערבית, והוא לא מבין מה קרה והיא לא מבינה איך הוא לא מבין אבל היא מהנהנת כי מה, היא תריב איתו עכשיו? תתן לו עוד סיבה? ובכלל, מה היא תגיד.

ב.
ואני חושב על רחל שהתחתנה בלית ברירה עם יעקב שהיה מאוהב בה כל כך עד שהיא ישבה עם בלהה בקפה שליד הבית ואמרה לה בלהה, אם הוא כל כך מאוהב בי אולי בעצם יש פה משהו, ובלהה אמרה נו, והוא ממשפחה טובה, ואת בעצם כבר לא צעירה כל כך. ואיך ברגע האחרון חזרה בה והביאה את הסימנים ללאה מהסניף שהייתה מאוהבת בו, ואמרה לה הוא אוהב שירה, תקריאי לו שירה, והם התחתנו, והיא חשבה שזהו, שנפטרה ממנו.

ואיך מצאה את עצמה אחרי שבע שנים נשואה לו. ואמרה לעצמה טוב, הוא לא אהבת חיי אבל לפחות יהיו לי ילדים, אבל גם ילדים לא היו לה. וכשיצאה עם חברות לשתות ביום חמישי בשוק ישבה שם ואמרה להן אני לא מסוגלת יותר, אני לא מסוגלת יותר, לא אהבה, לא ילדים, וניצה אמרה לה נו, קומי ותלכי, אבל היא יודעת שזה לא עובד ככה ושלגרושות הכי קשה ושאלה הרגעים האחרונים של הפוריות שלה, ומה היא בכלל יכולה לעשות.

ג.
ואני חושב על יעקב אבינו שהגיע לבאר וראה את הבחורה הכי יפה שהוא ראה בחיים שלו ונישק אותה, ופרץ בבכי כי הנה וסוף סוף ובדיוק כמו אצל עבד אברהם יש שובע לכל תקווה ותּכְלָה לכל געגוע. ואז הלך לישון ובבוקר קם והנה היא לֵאָה.

מה לא היה נותן בשביל להישאר עֵר כל החיים עם האישה ההיא שפגש ברחוב, שעכשיו היא כל הזמן עייפה, מסתובבת בבית, מתלוננת איפה המפתחות שלי, מישהו ראה את המפתחות שלי, יקוב בוא לכאן, תסתכל, תגיד לי למה יש כל כך הרבה כלים בכיור, והוא מתעצבן כי מה, הוא עובד כל כך קשה קם בשש כל בוקר עובד עד תשע רק כדי שיהיה להם מה לאכול, והוא אומר לה 'התחת אלוהים אנוכי, כי לא ידעתי לרחוץ כלייך' ושניהם יודעים שזה לא תירוץ.

ט' כסלו - יום ההולדת ויום ההסתלקות של האדמור האמצעי רבי דובער.

י' כסלו - חג הגאולה של האדמור האמצעי.

 

 

* אומרים עליו שאם היו חותכים לו את האצבע, לא היה יוצא דם - אלא חסידות.

 

* פתגם שאמר:

''לפני עלות השחר גובר החושך ביותר, משום שאור השחר קרוב לבוא. כך גם החושך הגדול של גלות זו הכנה היא לאור הגדול של משיח; אור שהוא גדול עוד יותר מזה שהאיר בגילוי של מתן תורה. כך היא המידה: אחר מכה - רפואה, אחר צרה - ישועה ונחמה."

 

* סיפור:

אישה זקנה, תושבת העיירה ליובאוויטש, נפלה למשכב. הרופא הגיע ופסק כי יש להשיג עבורה תרופות מסויימות שאולי יוכלו לשפר את מצבה. בליובאוויטש לא היה בית מרקחת כך שהשגת התרופות הייתה כרוכה בנסיעה לעיירה הסמוכה.

הדבר היה בעיצומו של השבת, ורבים מהתושבים חשבו לעצמם כי בין כה וכה היא עומדת להחזיר את נשמתה ליוצרה... אולי עדיף שלא לחלל עליה את השבת?

אך רבי דובער, האדמו"ר האמצעי (האדמו"ר השני של חסידות חב"ד), מיהר לשלוח עגלה מיוחדת לעיירה דוברובנה הסמוכה, שם ניתן היה לרכוש את התרופות.

אחד הנוכחים במקום רמז לרבי כי מצבה של החולה אנוש וכי גם אם התרופות ישפרו את מצבה היא תמות בעוד שעות אחדות.

"אינך מבין!" אמר לו הרבי. "כל רגע בו הנשמה נמצאת בגוף הגשמי למטה, מסב לבורא העולם תענוג של ממש! עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להאריך את חייה, גם אם לזמן קצר בלבד."

(על פי הספר: ליקוטי סיפורים)

אהבתי