Always have

אני זוכרת שהמורה לספרות והמורה לאנגלית ניסו להאהיב עלי את הקונספט, אבל אף אחת מהן לא הצליחה.
וזה הגיוני, כי למה לצמצם במילים אם אפשר להאריך, בטעם?

יש שירה קצרה יפה, גאונית, ואם כל השירה היתה מורכבת מאלו בלבד- הייתי אוהבת שירה.
שיריו של האיבן עזרא, השיר על שתי הדרכים שהתפצלו להן ביער.

אבל לא, באים חבורה של אנשים וכותבים גיבובים בריווח. מוזר. ואני אמורה להשתחוות ולשיר הללויה.
נכון שיש כאלו עם רעיון עמוק, ונכון שכמו שלא כל הספרים יפים אבל זה לא גורם לי לשנוא ספרים- אני לא אמורה לשנוא את השירה בגלל כמה שירים גרועים, אבל קשה לי, סלחו לי.

זה הקונספט. כמו אמנות מודרנית. אולי אחרים רואים בזה עניין, אנשים מרוויחים מזה מיליונים, אבל אנשים גם אוהבים דגים ואני לא, וזה בכלל עניין של טעם- לדעתי.

אז תפסיקו לכפות את החרוזים המבעבעים שלכם אל תוך הגרון שלי, זה לא טעים לי.
תודה.