מאת אור אסולין:
פעם אחת היה סניף.
והוא אהב ילד קטן אחד.
ופעמיים בשבוע הילד היה בא לסניף וצועק ניצנים עולה לה לה ומשתתף בערב שוקולד שהמסר שלו הוא אחדות עם ישראל. והילד אהב את הסניף.
והסניף היה מאושר.
אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבד.
ואז הילד בא יום אחד אל הסניף והסניף אמר לו "בוא ילד, תצעק מורל ותאכל שוקולד ותהיה מאושר".
"ערב שוקולד זה לתינוקות", אמר הילד, "אני כבר שישיסט. אני רוצה אידיאלים גדולים וחניכים קטנים לנסות עליהם את הרעיונות המטופשים שלי. בא לי לנגן השביל הזה מתחיל כאן ושכל הבנות יקשיבו ואם אפשר גם ללוות אחת מהן הביתה".
"לשוקולד אין גיל", אמר הסניף, "אבל יאללה - בוא תהיה מדריך ותעביר פעולות ויודע מה? קח גם מד"שית. בחורה אש, אני יודע מה אני מדבר".
אז הילד נהיה מדריך ונתן לחניכים שלו לאכול פסטרמה ואז טחן קינדר בואנו מול העיניים שלהם ואמר שהמסר הוא "איזהו גיבור הכובש את יצרו". הוא ניהל דיונים לתוך הלילה על שמירת נגיעה וניגן השביל הזה כולל הסולו של הפתיחה ושפך בקבוק שלם של גואש על המד"שית בלילה לבן.
הקומונרית עקמה את האף, אבל הסניף היה מאושר.
אבל הזמן חלף והילד גדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבדו.
ואז הילד חזר יום אחד והסניף שמח ואמר לו "בוא ילד, בוא תנגן בגיטרה לבנות ותעשה מלחמת גואש ותהיה מאושר".
"אני כבר אחרי מלחמות אמיתיות, קטן עלי מלחמת גואש", ענה הילד, "וחוצמזה התחתנתי עם המד"שית ואני פחות בקטע של פלירטוט אפלטוני עם טינאייג'ריות. אני צריך כסף לחיתולים".
"אין לי כסף", ענה הסניף, "משלמים לי בשוטף פלוס מאתיים ארבעים. אבל יודע מה? בוא תהיה קומונרית, הקודמת ברחה באמצע חודש ארגון ומעולם לא שבה. תקבל כמה גרושים ותהיה מאושר".
אז הילד נהיה קומונרית והעביר ישב"צ ואמר מדריכים ערוך המפקד והעיף הביתה חניכים שהלכו מכות במסע וצעק על מדריכים שפרצו בלילה למחוז כדי להדפיס צ'ופרים. והסניף היה מאושר.
אבל השנה נגמרה ולסניף הגיעה סוף סוף בת שרות נלהבת והילד הלך וגדל ולא חזר הרבה זמן.
ויום אחד הוא חזר והסניף הסתכל בו במבט עצוב ואמר לו "מצטער ילד, אין לי מה לתת לך. בוא - הנוער של היום זה כבר לא מה שהיה פעם, כל היום סטוריז וסנאפצ'ט".
"אני אפילו לא מבין את הסלנג שלך", אמר הילד.
"יסתכלו עליך מוזר אם תבוא לערב שוקולד".
"אני גם ככה משתדל לשמור קצת, אתה יודע", אמר הילד והכניס את הבטן ככל שהצליח.
"דוגרי? גם הערכים שלי הם כבר לא ממש הערכים שלך. סורי, נראה לי שכבר אין לך מה לחפש פה".
"אני לא צריך הרבה", אמר הילד, "רק מקום לזרוק בו את הילדים בשבת בצהריים".
"כחולבן ובזמן, כן?" הזכיר הסניף.
"קל", אישר הילד.
והסניף היה מאושר.
פעם אחת היה סניף.
והוא אהב ילד קטן אחד.
ופעמיים בשבוע הילד היה בא לסניף וצועק ניצנים עולה לה לה ומשתתף בערב שוקולד שהמסר שלו הוא אחדות עם ישראל. והילד אהב את הסניף.
והסניף היה מאושר.
אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבד.
ואז הילד בא יום אחד אל הסניף והסניף אמר לו "בוא ילד, תצעק מורל ותאכל שוקולד ותהיה מאושר".
"ערב שוקולד זה לתינוקות", אמר הילד, "אני כבר שישיסט. אני רוצה אידיאלים גדולים וחניכים קטנים לנסות עליהם את הרעיונות המטופשים שלי. בא לי לנגן השביל הזה מתחיל כאן ושכל הבנות יקשיבו ואם אפשר גם ללוות אחת מהן הביתה".
"לשוקולד אין גיל", אמר הסניף, "אבל יאללה - בוא תהיה מדריך ותעביר פעולות ויודע מה? קח גם מד"שית. בחורה אש, אני יודע מה אני מדבר".
אז הילד נהיה מדריך ונתן לחניכים שלו לאכול פסטרמה ואז טחן קינדר בואנו מול העיניים שלהם ואמר שהמסר הוא "איזהו גיבור הכובש את יצרו". הוא ניהל דיונים לתוך הלילה על שמירת נגיעה וניגן השביל הזה כולל הסולו של הפתיחה ושפך בקבוק שלם של גואש על המד"שית בלילה לבן.
הקומונרית עקמה את האף, אבל הסניף היה מאושר.
אבל הזמן חלף והילד גדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבדו.
ואז הילד חזר יום אחד והסניף שמח ואמר לו "בוא ילד, בוא תנגן בגיטרה לבנות ותעשה מלחמת גואש ותהיה מאושר".
"אני כבר אחרי מלחמות אמיתיות, קטן עלי מלחמת גואש", ענה הילד, "וחוצמזה התחתנתי עם המד"שית ואני פחות בקטע של פלירטוט אפלטוני עם טינאייג'ריות. אני צריך כסף לחיתולים".
"אין לי כסף", ענה הסניף, "משלמים לי בשוטף פלוס מאתיים ארבעים. אבל יודע מה? בוא תהיה קומונרית, הקודמת ברחה באמצע חודש ארגון ומעולם לא שבה. תקבל כמה גרושים ותהיה מאושר".
אז הילד נהיה קומונרית והעביר ישב"צ ואמר מדריכים ערוך המפקד והעיף הביתה חניכים שהלכו מכות במסע וצעק על מדריכים שפרצו בלילה למחוז כדי להדפיס צ'ופרים. והסניף היה מאושר.
אבל השנה נגמרה ולסניף הגיעה סוף סוף בת שרות נלהבת והילד הלך וגדל ולא חזר הרבה זמן.
ויום אחד הוא חזר והסניף הסתכל בו במבט עצוב ואמר לו "מצטער ילד, אין לי מה לתת לך. בוא - הנוער של היום זה כבר לא מה שהיה פעם, כל היום סטוריז וסנאפצ'ט".
"אני אפילו לא מבין את הסלנג שלך", אמר הילד.
"יסתכלו עליך מוזר אם תבוא לערב שוקולד".
"אני גם ככה משתדל לשמור קצת, אתה יודע", אמר הילד והכניס את הבטן ככל שהצליח.
"דוגרי? גם הערכים שלי הם כבר לא ממש הערכים שלך. סורי, נראה לי שכבר אין לך מה לחפש פה".
"אני לא צריך הרבה", אמר הילד, "רק מקום לזרוק בו את הילדים בשבת בצהריים".
"כחולבן ובזמן, כן?" הזכיר הסניף.
"קל", אישר הילד.
והסניף היה מאושר.
יש
