אני חושדת בה.

אני חושדת בה.

כבתחילה
גלים.
אונמר
גלים.וחברות שלי מנסות לשחזר איך זה בדיוק, ואני לא עוזרת... 
גלים.אחרונההמורה שלי דיברה על הפורומים בשיעור בהקשר מוזר
ואני כזה: אוי לא אוי לא
אור שחוראיזה הקשר?
היה שיעור חינוך ואיכשהו הגענו לנושא של פרנסה וזמן כשיש בעל אברך וילדים ודברים כאלה
והיה דיון סוער וכו שהתפתח לכל מיני מקומות.
ואז המורה שלי אומרת כזה:
"כל משפחה ומה שמתאים לה והתקופה שבה הם נמצאים בחיים,
למשל ראיתי בפורומים של ערוץ 7 למי שמכירה, לא משנה.. שמישהי שאלה
שאלה לגבי איך להסתדר כלכלית כשיש תאומים, והבנות ענו לה תשובות שונות,
זה אומר שלכל משפחה יש את הצרכים שלה ואת הסגנון חיים שלה, לכל אדם מתאים משהו אחר וכו"...
ואני כזה בראש: אוי ואבוי, המורה שלי נמצאת בפורום, להסתיר ראיות, להסתיר ראיות
אור שחורמצד שני, אם היא בהורות או בתאומים או אנא עארף איזה פורום זה, היא לא תעלה על נסיופ....
אני יודעת שלמחנכות שלי יש חיים מאשר לשוטט בפורומים הזויים שכאלה.
אבל באינסטינקט הראשון הלחיצה אותי המחשבה. למרות שזה מבדר
זה עלול להיות לא נעים...

רגע שלםניסיתי לחפש אותה גם, לא היו סימני הכר ברורים מאוד, ויתרתי![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)