אני פה תמיד. לא זכור לי שהיה יום בארבע וחצי השני האחרונות שלא נכנסתי. לא תמיד אני מגיבה, אבל אני תמיד קוראת. ואני די בטוחה שכתבתי כאן יותר ממך. אז מה זאת אומרת- "מה מביא אותך לפה?"?

אין אפילו יום אחד שלא נכנסת??

ובטח יצא פה ושם יום או יומיים. אבל לא יותר מזה

בטח ראית שהתגובות שלי הכי מענינות...

כרגע אתה מעורבב לי עם עוד שניים שלושה ניקים. לא ידוע לי אם אי פעם דיברנו. אני זוכרת רק אנשים שיצא לי לדבר איתם באישי יותר מפעם אחת\ ששמורים אצלי באנשי הקשר\ שנמצאים בפורום למעלה מחצי שנה. לפני כן אני פשוט לא מצליחה לקלוט את כולם. ותמיד אנשים באים ואחרי חודשיים מחליפים ניק, אז בכלל אי אפשר לעקוב.

אבל אל תגלי זה סוד...

זה לא השלב שבו את צריכה לשאול בשלומי?

אני לא שואלת אנשים שאני לא מכירה לשלומם, אלא אם כן הם שאלו לשלומי (יש בזה חריגים, אבל לא הפעם).

אז מה שלומך?

מלבד זה אני מייחלת לרגע שיהיה לי בו מישהו שאפשר לדבר איתו.

מה איתך?

"סביר"

אני שונא את הימים הנ"ל.

כלומר:משעממים,רגילים,וחסרי כל מיוחדות כל שהיא.

אולי תיצור לעצמך מיוחדות כלשהי?

הייתי שמח אבל פשוט אין לי איך...

יש מליון ואחת אופציות. יכולה להכין לך עכשיו רשימה של עשרה דברים לעשות

1. למצוא חדר ריק, לנעול אותו, לשים שירים בקול ולהתחיל לרקוד. אם חשוך אז הכי טוב.

2. לשלוח סמס משמח לשלושה אנשי קשר (או ש"א לניקים).

3. לכתוב על דף שיר\קטע\סיפור\אמירה ולתלות היכן שאתה נמצא (אם בבית- אז על המקרר, אם בבית ספר- בכיתה וכו').

4. למצוא דף מעניין בפייסבוק ולקרוא בו עד ליום שהקימו אותו.

5. לצאת לריצה.

6. לארגן אמת או חובה כיתתי.

7. למצוא קיר ריק (גם חצי קיר זה בסדר), לקחת המון דפים וארטליין, לכתוב ציטוטים אהובים מכל מקור שהוא ולתלות.

8. למצוא קטע מעניין וללמוד אותו בעל-פה (אפשר להתחיל מדיאלוגים בסרט אהוב).

9. לנסות לארגן לעצמך ארוחת ערב שווה ממצרכים שונים במכולת, שסכום מחיריהם לא עולה על עשרים שקלים.

10. לכתוב, במקום שקט לחלוטין, עם עיניים עצומות וקשורות באיזו חולצה.

את רוב הדברים כאן עשיתי בעצמי. זה לא לונה פארק או טיול באמסטרדם, זה לא מתקרב ליום עבודה מלא פגישות עם סלבס, אבל אלו דברים קטנים וכיפיים ממש.

רעיונות יפים.

אבל זה למחר...

מלבד אולי מספר 6, שגם אותו אפשר לעשות אם אתה בפנימייה.

את מה שאין לי...

ככה יהיה לי סיבה לקטר...

אני צריך קבוצה של - נסיונות פעילים

להצטרף למישהו שמקטר אפשר, אבל ממש להקים קבוצה של זה? זה להודות שאנחנו נהנים מהסבל, ואז אנחנו מאבדים את כל הפואנטה.

אני פולני שובר מוסכמות!

מה שלומך?

מאתמול בעצם. וכל זה בלי חום, כך שאין לי תירוץ לשכב במיטה ולבקש שיכינו לי תה (לימונית ולואיזה, בלי סוכר). אני חולמת על תה למרות שאני שונאת תה, אז אני מניחה שמצבי חמור. וגם קר לי כל הזמן ויש לי הרבה על הראש אז אני כותבת ללא הפסקה. מזל שאין ווצאפ אחרת הייתי מחרפנת את כל המשתתפים של איזו קבוצת ווצאפ שהייתי מגרילה.

נו, יהיה בסדר.

מה איתך?

טוב נו, אולי רק אצלי.

שטויות ביוטיוב, וכשאני במחשב אף אחד לא כאן.

התחלתי לחשוב על הפקת חנוכה אבל אין לי כוח לכלום, מסתבר. אני צריכה להתחיל לדאוג לחיים האמיתיים שלי, הווה אומר להשיג 9,000 ש"ח ולהרים טלפונים. אז כן, אולי עד פורים הכול יסתדר ונרים כאן משהו מעניין. תהיה בסביבה.

מה שלומך? אני מבינה שאתה נהנה השנה?

בגדול יש לי איך להשיג את הרוב (צריכים מההוצאה להחזיר לי על כל הדברים שלא עשינו בסוף), אבל עדיין נשאר סכום מכובד שאני צריכה לגייס איכשהו. אני חושבת שאמכור את המחשב שלי.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.