איך אנשים שעובדים איתי מהמחשב ולא שומעים ממני מילה חוץ מנושא העבודה (הכל טכני) מדמיינים אותי ציפלונת???

ואני ממש לא כזו. אני על גבול המלאה.

פלייז תסבירו את התשובות שלכם ואיך האופי מתבטא.

אופי שמן - חי כדי לאכול

אופי רזה - אוכל כדי לחיות

בהקשר של אכילה: לא הייתי קורה לזה אופי אלא דפוסי התנהגות, ויש דפוסי התנהגות שאפשר לכנות אותם 'של שמנים' למרות שלא כל מי שיש לו אותם שמן בהכרח (כי השמנה תלויה הרבה בגנטיקה ובמיקרוביוטיקה).

לגבי הקשרים אחרים: טוענים שאנשים שמנים שמחים יותר, צוחקים יותר וכו' (בתנ''ך יש כמה התייחסויות ל'אופי שמן' כאדם אנוכי שבטוח בעצמו) אבל אני לא בטוח שסטטיסטית זה נכון, וגם אם כן אני לא חושב שיש בזה משהו עצמי (כלומר: אולי זו השפעה עקיפה של השלמה עם עצמך או להפך - ניסיון פיצוי וכדו').

אילוסטרציה: קרואסון שמנים.

אי אפשר לומר שמי שמן הוא תאוותן וחסר שליטה עצמית

זו התמודדות מאוד קשה ואי אפשר לשפוט בן אדן שלא עומד בזה

אני לא 

לא כל מי שיש לו תאוות (כלומר: בנאדם) הוא תאוותן, ולא כל מי שלא בקי ברפואה המודרנית פשוט בגלל שהוא חי לפני 1500-2000 שנה הוא בור.

אבל לא סתם אתה מקצין, הרי מבחינתך זה או שהם מלאכים קדושים ופלאיים ויודעי כל (מה שברור שלא נכון מתוך דבריהם עצמם ואינסוף סיפורים עליהם בספרות חז''ל) או שהם היו תאוותנים ובורים. לדעתי דווקא זה זלזול בהם ולא האמירה שהם היו בני אדם, אבל זה כנראה עניין של גישה...

והוא כנראה גם היה אחיו.

זה היה מלמד לראות את התגובות בלי יכולת להגיב. בזכות האינטרנט שהחליט לצלוע...

אני לא מתכוונת על רזים שאוכלים בכמויות ושמנים שעושים דיאטה ולא מצליחים לרזות או כן מצליחים וכו'...

אני מדברת על אופי של בני אדם. האם אפשר לחלק את העולם לשניים חלק עם אופי שמן שלפי הטענה של הפרטנרית שלי לעבודה זה אומר שלא אוהבים ליזום דברים וסוג של עצלנות כזו ומפרגנים לכל העולם והחיוך שלהם נשפך לכל עבר בלי חשבונות וכו'...
וחלק עם אופי רזה שלפי טענתה חרוצים כאלה ויוזמים דברים והמח שלהם רץ מהר עם כל הנתונים ולא אוהבים לשבת והחוש הומור שלהם לא מנדב יותר מידי חומר וכו'...

אני טוענת שאין כזה דבר- עובדה שמה שהביא אותנו לדיון זה שאתמול פעם ראשונה נפגשנו אחרי כמעט שנה של קשר יומיומי במחשב והיא היתה בשוק כי היא דמיינה אותי ציפלונת כי יש לי אופי רזה ואני דווקא על גבול המלאה. קצת מעל המשקל שהיה כדאי שאני אהיה בו ע"פ הBMI.

ואז בעלי אמר שזה באמת מעניין למה כל מי שמדבר/ מתכתב איתי מדמיין אותי ציפלונת אפילו שהשיחה הכי טכנית בעולם ולא קשורה לתחביבים או אוכל וכד'.

אז מעניין אותי לשמוע את דעתכם.
האם זה באמת קיים אופי של רזים/שמנים או לא?
ואם כן מה אתם מגדירים כאופי רזה/שמן?

ואני מתייגת את - @אורה @אני והוא @פרח אש וכל השאר...

ואתה מצייר לך דמות רזה/שמנה לפי שיחה או התכתבות?

השאלה אם זה נכון?

וזה לא מתייחס עכשיו רק לשומנים פיזיים, יכול להיות בן אדם אם אופי שמן והוא יהיה רזה והפוך.
 

וזה שזה עצוב לא סותר שמתייגים. ומתייגים גם בלי לראות את הבן אדם (כמו במקרה אצלי) 

השאלה שלי זה לא אם יש שמנים חרוצים וכו' ואם יש רזים הפוך, אני גם נכללת במלאים עם האופי הרזה.
השאלה שלי האם באמת יש אופי רזה או שמן.
ברור שיש גם וגם.
זה כמו שתגידי שיש מנטליות ארופאית ומנטליות ערבית ומנטליות אמריקאית וכמובן שיש לך היום כאלה וכאלה במיוחד בא"י שיש לך קיבוץ גלויות.

אבל עדיין יש את העניין של המנטליות.

ואני מלאה ויש לי גם מה שהסבירו אופי רזה. ומשום מה השומן לא מגיע בהריון, להפך.
 

באמת מוכיח אם למישהו יש אופי שמן מרב הסיכויים (תמיד יהיו יוצאים מן הכלל) הוא יהיה שמן ולהפך.

על ארץ המשנונים והרזרוזים.

ספר ישן, סופר צרפתי. אותי הוא קרע מצחוק..

היתה מריבה בין ארץ השמנים לארץ הרזים.

השמנים מוצגים ככאלה ששמחים כל היום, לא ביקורתיים, קמים ב10, אוכלים ונחים כל היום.

הרזים - כל היום עושים פעילות גופנית, ממציאים, מתקדמים ועובדים על עצמם, אבל מאוד מאוד ביקורתיים.

אני ממש צחקתי מהספר  - כי הוא די מתאר אותי (השמן) ואת בעלי (הרזה), או את אבא שלי (השמן) ואמא (הרזה)

בסוף הספר יש השלמה בין הארצות ונהיות משפחות המורכבות מרזים ושמנים כאחד..

הבן שלי החליף אותו במקרה בספרייה ואני ממש נהנתי ממנו (כמובן שיש הגזמות, אבל יש משהו בתיאור האופי)

אני כנראה תולדה של חיבור בין הארצות...

לא זוכרת את השם המדוייק..

זה ספר מלפני איזה 100 שנה, אז הוא ממש הגניב אותי, שאופי של בני אדם לא ממש משתנה..

שמן פותח את המקרר- לא רואה דברים טעימים - מוציא ואוכל.

רזה פותח את המקרר- לא רואה דברים טעימים - סוגר והולך.

שמן בדכאון - |אוכל כדי להטביע את יגונו וכפיצוי.

רזה בדכאון - צם. אין לו תאבון.

העיקר שנהיה בריאים

שמן - לא ישאיר כלום בצלחת, גם אם שבע.

רזה - יכול להפסיק לאכול באמצע הביס, כי הוא כבר שבע.

אני טוווווחחחנננת אוכל ואני רזה פחד.

הלוואי ומשהו יצליח להשמין אותי, אפילו רק קילו אחד, משהו.....

טיפוס אוראלי - ההנאה שלו היא מסיפוקים מידיים, קשה לו לדחות סיפוקים

טיפוס אנאלי - ההנאה שלו משליטה עצמית ומדחיית סיפוקים, ככל שיותר שולט ודוחה סיפוקים יותר מרגיש טוב עם עצמו

לרוב הם גם נראים כשמן ורזה

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)