איך אנשים שעובדים איתי מהמחשב ולא שומעים ממני מילה חוץ מנושא העבודה (הכל טכני) מדמיינים אותי ציפלונת???

ואני ממש לא כזו. אני על גבול המלאה.

פלייז תסבירו את התשובות שלכם ואיך האופי מתבטא.

אופי שמן - חי כדי לאכול

אופי רזה - אוכל כדי לחיות

בהקשר של אכילה: לא הייתי קורה לזה אופי אלא דפוסי התנהגות, ויש דפוסי התנהגות שאפשר לכנות אותם 'של שמנים' למרות שלא כל מי שיש לו אותם שמן בהכרח (כי השמנה תלויה הרבה בגנטיקה ובמיקרוביוטיקה).

לגבי הקשרים אחרים: טוענים שאנשים שמנים שמחים יותר, צוחקים יותר וכו' (בתנ''ך יש כמה התייחסויות ל'אופי שמן' כאדם אנוכי שבטוח בעצמו) אבל אני לא בטוח שסטטיסטית זה נכון, וגם אם כן אני לא חושב שיש בזה משהו עצמי (כלומר: אולי זו השפעה עקיפה של השלמה עם עצמך או להפך - ניסיון פיצוי וכדו').

אילוסטרציה: קרואסון שמנים.

אי אפשר לומר שמי שמן הוא תאוותן וחסר שליטה עצמית

זו התמודדות מאוד קשה ואי אפשר לשפוט בן אדן שלא עומד בזה

אני לא 

לא כל מי שיש לו תאוות (כלומר: בנאדם) הוא תאוותן, ולא כל מי שלא בקי ברפואה המודרנית פשוט בגלל שהוא חי לפני 1500-2000 שנה הוא בור.

אבל לא סתם אתה מקצין, הרי מבחינתך זה או שהם מלאכים קדושים ופלאיים ויודעי כל (מה שברור שלא נכון מתוך דבריהם עצמם ואינסוף סיפורים עליהם בספרות חז''ל) או שהם היו תאוותנים ובורים. לדעתי דווקא זה זלזול בהם ולא האמירה שהם היו בני אדם, אבל זה כנראה עניין של גישה...

והוא כנראה גם היה אחיו.

זה היה מלמד לראות את התגובות בלי יכולת להגיב. בזכות האינטרנט שהחליט לצלוע...

אני לא מתכוונת על רזים שאוכלים בכמויות ושמנים שעושים דיאטה ולא מצליחים לרזות או כן מצליחים וכו'...

אני מדברת על אופי של בני אדם. האם אפשר לחלק את העולם לשניים חלק עם אופי שמן שלפי הטענה של הפרטנרית שלי לעבודה זה אומר שלא אוהבים ליזום דברים וסוג של עצלנות כזו ומפרגנים לכל העולם והחיוך שלהם נשפך לכל עבר בלי חשבונות וכו'...
וחלק עם אופי רזה שלפי טענתה חרוצים כאלה ויוזמים דברים והמח שלהם רץ מהר עם כל הנתונים ולא אוהבים לשבת והחוש הומור שלהם לא מנדב יותר מידי חומר וכו'...

אני טוענת שאין כזה דבר- עובדה שמה שהביא אותנו לדיון זה שאתמול פעם ראשונה נפגשנו אחרי כמעט שנה של קשר יומיומי במחשב והיא היתה בשוק כי היא דמיינה אותי ציפלונת כי יש לי אופי רזה ואני דווקא על גבול המלאה. קצת מעל המשקל שהיה כדאי שאני אהיה בו ע"פ הBMI.

ואז בעלי אמר שזה באמת מעניין למה כל מי שמדבר/ מתכתב איתי מדמיין אותי ציפלונת אפילו שהשיחה הכי טכנית בעולם ולא קשורה לתחביבים או אוכל וכד'.

אז מעניין אותי לשמוע את דעתכם.
האם זה באמת קיים אופי של רזים/שמנים או לא?
ואם כן מה אתם מגדירים כאופי רזה/שמן?

ואני מתייגת את - @אורה @אני והוא @פרח אש וכל השאר...

ואתה מצייר לך דמות רזה/שמנה לפי שיחה או התכתבות?

השאלה אם זה נכון?

וזה לא מתייחס עכשיו רק לשומנים פיזיים, יכול להיות בן אדם אם אופי שמן והוא יהיה רזה והפוך.
 

וזה שזה עצוב לא סותר שמתייגים. ומתייגים גם בלי לראות את הבן אדם (כמו במקרה אצלי) 

השאלה שלי זה לא אם יש שמנים חרוצים וכו' ואם יש רזים הפוך, אני גם נכללת במלאים עם האופי הרזה.
השאלה שלי האם באמת יש אופי רזה או שמן.
ברור שיש גם וגם.
זה כמו שתגידי שיש מנטליות ארופאית ומנטליות ערבית ומנטליות אמריקאית וכמובן שיש לך היום כאלה וכאלה במיוחד בא"י שיש לך קיבוץ גלויות.

אבל עדיין יש את העניין של המנטליות.

ואני מלאה ויש לי גם מה שהסבירו אופי רזה. ומשום מה השומן לא מגיע בהריון, להפך.
 

באמת מוכיח אם למישהו יש אופי שמן מרב הסיכויים (תמיד יהיו יוצאים מן הכלל) הוא יהיה שמן ולהפך.

על ארץ המשנונים והרזרוזים.

ספר ישן, סופר צרפתי. אותי הוא קרע מצחוק..

היתה מריבה בין ארץ השמנים לארץ הרזים.

השמנים מוצגים ככאלה ששמחים כל היום, לא ביקורתיים, קמים ב10, אוכלים ונחים כל היום.

הרזים - כל היום עושים פעילות גופנית, ממציאים, מתקדמים ועובדים על עצמם, אבל מאוד מאוד ביקורתיים.

אני ממש צחקתי מהספר  - כי הוא די מתאר אותי (השמן) ואת בעלי (הרזה), או את אבא שלי (השמן) ואמא (הרזה)

בסוף הספר יש השלמה בין הארצות ונהיות משפחות המורכבות מרזים ושמנים כאחד..

הבן שלי החליף אותו במקרה בספרייה ואני ממש נהנתי ממנו (כמובן שיש הגזמות, אבל יש משהו בתיאור האופי)

אני כנראה תולדה של חיבור בין הארצות...

לא זוכרת את השם המדוייק..

זה ספר מלפני איזה 100 שנה, אז הוא ממש הגניב אותי, שאופי של בני אדם לא ממש משתנה..

שמן פותח את המקרר- לא רואה דברים טעימים - מוציא ואוכל.

רזה פותח את המקרר- לא רואה דברים טעימים - סוגר והולך.

שמן בדכאון - |אוכל כדי להטביע את יגונו וכפיצוי.

רזה בדכאון - צם. אין לו תאבון.

העיקר שנהיה בריאים

שמן - לא ישאיר כלום בצלחת, גם אם שבע.

רזה - יכול להפסיק לאכול באמצע הביס, כי הוא כבר שבע.

אני טוווווחחחנננת אוכל ואני רזה פחד.

הלוואי ומשהו יצליח להשמין אותי, אפילו רק קילו אחד, משהו.....

טיפוס אוראלי - ההנאה שלו היא מסיפוקים מידיים, קשה לו לדחות סיפוקים

טיפוס אנאלי - ההנאה שלו משליטה עצמית ומדחיית סיפוקים, ככל שיותר שולט ודוחה סיפוקים יותר מרגיש טוב עם עצמו

לרוב הם גם נראים כשמן ורזה

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי