ואני מתלבט מה דעתי עליו.

הוא יפה, והכתיבה מהממת, אבל יש בו משהו כבד כזה.. לא יודעת.

אבל תשווי רגע למלחמה ושלום. הכל יחסי.
הוא נוגע בהמון נקודות יפות מאוד, כואבות מאוד ועמוקות מאוד. ממתי כבד נהייתה מילת שלילה? סוף סוף ספר טוב שאינו קלאסי ואינו פופ. איכות מעניינת. זה נדיר מאוד.

הגיוני שאני פשוט לא רגילה לסגנון כתיבה הזה.

אבל אני מתלבט עד כמה הוא משכנע. כלומר, עד כמה אני "מאמין" לסיפור.

בכללי אני חובבת אמונה אלון, צריך לאהוב את הסגנון

@ריעות.

יחד עם עוד שניים של גרוסמן.
(מעניין שהספרים הטובים ביותר שקראתי הם ישראליים)
הוא מדהים בכל קנה מידה. בכלל, אמונה אלון.

לא משהו. בכלל.
די מונוטוני, לא קורה דבר, העלילה אא.. לא משהו.
זו דעתי

(וגם מהכתיבה עצמה לא התלהבתי במיוחד)