אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים.
הופך שולחנות לעיתים רחוקות, גם זה רק כדי לנקות
את הרצפה עם קצת מים.
בבית קפה בפינה אתה דופק הופעה,
בין השכבות של העוגה הם מוחאים לך כפיים.
כשזה נגמר אתה בחוץ, מחפש איזה תירוץ
רק לא לחזור למרירות שמחכה לך בבית.
כי אלו ימים שהאומנות הפכה ליומנות.
אתה מלחין תאריכים ושעות בשבוע.
משחק משחקים, מנהל מאבקים
עם ברביות וחיילי צעצוע.
ועם הזמן אתה אומר זה רק יילך ויסתדר.
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
אתה אומר זה רק יילך ויסתדר.
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
אז אתה נגרר לאיזה פאב
והיא יושבת על הבר
וזה כבר ממש מאוחר-
בערך ארבע וחצי.
משחקת בשיער
ואז רושמת ת'מספר
ודווקא אז אתה נזכר בחיוך של האקסית.
לך תסביר לה עכשיו שאתה עדיין מאוהב
וזו אחת שרחוקה מכאן אלפי קילומטרים.
שנתנה לך תחושה שאתה באמת מאושר
וזו חרדת הנטישה שהתעקשה באמת, הרי...
כי לא עשית לה טוב, ולא הצלחת לכתוב
ובכלל, היא, עזוב, עם עצמה מסובכת.
אז באותה נקודה
כשכהיא כבר ארזה מזוודה
אתה מרפה מידה
ונותן לה ללכת.
ועם הזמן אתה אומר זה רק יילך ויסתדר
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא
אתה אומר זה רק יילך ויסתדר
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
בדירת שני חדרים במרכז תלאביב
בחמש מאות עשרים ושניים דולר בחודש.
כמובן ההורים, לרוב הם עוזרים
לך זה עולה רק בשלווה ובחופש.
וזה עוד נושא לשיחה בינם לבינך.
על חשבונם ארוחה בטיילת של יפו.
הם נורא מודאגים שאתה לא ילד רגיל,
וזה לא רק הדגים-
יש איזה משהו מסריח פה.
הם עוד מקווים שתהיה איזה תלמיד מצטיין
באוניברסיטת ייל
תנחית אדם על השמש.
העגיל בלשון, הפסנתר בסלון
הסמים בארון לא נותנים לזה רמז.
ועם הזמן אתה אומר זה רק יילך ויסתדר
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
אתה אומר זה רק יילך ויסתדר
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא.
