כמה דמעות על הלחיים?
כל עולמך נהרות,
כל הנהרות שבעים ממים.
משהו גדול חייב לקרות מחר.
או מחרתיים.
ממה אתה מפחד?
למה לבד, ממה הפחד?
ואם אתה מפחד- בוא תן לי יד, נפחד ביחד.
אני לא זוכרת את ההמשך, ג'יזס. מילים ולחן של קרן, אגב. ביצוע של מירי מסיקה.
למה זולגות הדמעות על הלחיים? כל עולמך נהרות שבעים ממים. אם לא תצליח לראות, אני אהיה לך עיניים.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
