לא להתאבדות של כל אדם ממין זכר

השיח לטובת הנשים הפך להיות ברמה לא הגיונית.

אני נגד אלימות ונגד הטרדות ובעד שיוויון זכויות מלא

דוחקים גבר לפינה ומצפים שהוא יחכה לדין צדק....

עד מתי?

ליבי עם הילד שאין לו אבא עכשיו

אשה רעה שבגלל כסף\אגו\ רוע דפקה לילד שלה את החיים...

מה עדיף סרבנות גט או להתאבד?????

כי זה ברור שצריך להוקיע את זה.

דיברנו על מצב שהמדינה גורמת לאי שיוויון ולכן גברים מגיבים בצורה יחידה שיש להם

יש נשים שמתנהגות לבעלים שלהם באופן מזעזע (אני מכיר אישית ועדיין הזדעזעתי מהתיאורים שלך ושל 

@כלה נאה. ונכון שיש גם גברים כאלה @משוטט, זה לא קשור) אבל 'להחזיר לה' בסרבנות זה:

א. לא פתרון - גם כי נקמנות לשם נקמנות (גם אם היא לכאורה מוצדקת) לא פותרת שום דבר, גם כי כשמחזירים נבזות על נבזות כדי לחנך/להרתיע לרוב זה לא גורם לצד השני 'להבין את הטעות שלו' אלא להתבצר ולהקצין עמדות ולהחזיר מצידו עוד יותר, גם כי במלחמה הזו יש לה יותר כלים מול הגבר ואם הוא לא מאוד מאוד חזק ועקשן עם יכולת התמדה של שנים הוא גם יתייאש בסוף וגם יסבול הרבה בדרך (ואם הוא כן עקשן הוא יסבול הרבה יותר, וגם ילדיו), גם אם בנושא מסוים זה יגרום לאשה להתקפל ולהסכים לתכתיב של הגבר או ללכת לקראתו בסופו של דבר בטווח היותר ארוך הוא ישלם על זה בזירות אחרות הרבה יותר מאשר היו מגיעים לפשרה בדרכים אחרות (ואם בסופו של דבר האשה וויתרה / התפשרה אז זה היה יכול לקרות גם בדרכים אחרות), וגם כי כדי שתגובת משקל (כלומר תגובה באותו מטבע) תהיה מרתיעה ואפקטיבית היא צריכה להיות גם בעלת קשר ישיר אחרת היא נתפסת כסתם רשעות לא קשורה וגם בעלת אפשרות החרפה, שני דברים שאין בסברנות גט.

ב. לא לגיטימי - גם אם  נניח שזה היה עוזר והגבר היה משיג ככה מה שהוא רוצה בלי שום השלכות, אין קשר ישיר בין החירות של האשה לאותם דברים שהגבר רוצה להשיג. זה אולי אפשרי טכנית, וזה אמצעי לחץ, אבל זה בדיוק כמו להשתמש באמצעי לחץ אחר כמו אלימות פיזית או איומים והפחדות (וכאמור לעיל, זה שהאשה משתמשת בלחצים פסולים לא אומר שמותר ושיעיל מצד הבעל לעשות את זה גם). 

את הנושא של הקשר עם הילדים צריך להסדיר, עדיף בהסכמה אבל לפעמים זה קורה במאבק - בין כך ובין כך אין קשר בין זה לבין הגט ואין שום סיבה לקשור ביניהם.

ייתכן שמגיע לה לסבול, זה לא התפקיד של הגרוש שלה לעשות איתה צדק ולהתנקם בה.

ואם זה בשביל 'לחנך אותה' שאיתו לא מתעסקים - על זה כתבתי שזה גם לא פתרון וגם לא לגיטימי.

אם מישהו יתקוף אותך אתה תגן על עצמך בכל מה שיש לך או תחטוף ורק (אם תחיה) תלך למשטרה?

במלחמה לא הוגנת כל אחד עושה מה שהוא יכול

מסכים שזה גועל נפש לכבול אליך אישה

אבל זה לא כדי לקבל חלק יותר גדול בדירה...זה כדי שיהיה שיוויון וצדק

[לא שתמימות זה רע..]

"אם מישהו משתמש בכלי כ"כ חזק"... אם מישהו מאוים על מה שהוא כמעט עצם חייו - הילדים, יכולתו לחיות ולהתפרנס בכבוד - זה עדיין לא אומר שברגע שיהיה איזשהו פיתרון סביר, הוא לא יאחז בו.

אם באמת זה היה רק במקרים ש"הצד השני" לא דורס אותו - היית צודק. אבל לומר ש"נקודת שיויון" היא רק מכיון אחד - זו לא נקודת שיוויון..

שנינו מסכימים שאף אחד מהדברים הללו אינו "פיתרון סביר" (כמובן).

מה שאני לא מסכים, עובדתית, זה ב"הבדל" שציינת, שכאילו להרחקת ילדים יש כלים משפטיים שמאפשרים להתמודד עם זה - ואילו בסרבנות הכל תלוי ברצונו ואיש לא יכול להכריח אותו.

לצערי, המציאות מוכיחה די ההיפך: בהרחקת ילדים חלילה (אגב, באמת מי שעושָה כך סתם, זו נקמנות לא נורמלית, שערורייתיות מוסרית ממדרגה ראשונה. "להתנקם" בקשר של אדם עם ילדיו.. גרועי שונאינו היו מנתקים הורים מילדיהם. זה נחשב מהפשעים הכי איומים. והילדים? הם כלי לשנאתה המטורפת, או לאינטרסים שלה? ילדים צריכים אבא כמו שצריכים אמא, וכן ההיפך, כברור לכל בר דעת) - 

אין כלים אפקטיביים שמופעלים, פעמים רבות.

החל מכך שעצם המדיניות היתה שאוטומאטית כמעט מועברים לחסותה העיקרית של האם (והעובדה שהדבר הזה משתנה. והיתה ועדת שניט שהמליצה מקצועית על "הורות שווה" כברירה ראשונה. כלומר, כל מה שהיה לפני כן, מתברר כעוולה שאי אפשר לשער את עומק הפגיעה שלה.  וגם בבתי"ד של תורה, שאינם כפופים לכך, לא לפני כן ולא כעת, יש שינויים; כי המציאות השתנתה, מהרבה בחינות - ועל כן הכלל העיקרי בענין, גם הלכתית, שהעיקר מה שטוב ללילדים, נוטה יותר לכיון זה).

לא זו בלבד, אלא שמעתי על מקרים, שגם כאשר הילדים בשהיה עיקרית אצל האם, היא "מחליטה" שלא רוצה לקיים את ההסדרים שהוחלט עליהם, ואז לא כופים, כי כביכול "מצבה הנפשי" חשוב לגידול הילדים, ואי אפשר ללחוץ עליה.. ובכלל קשה לכוף על דבר כזה - קל וחומר כשמדובר במי שמנצלת את הזמן להסתה נגדו.. (אכן, מבחיל. אבל כנראה שיש מציאויות מגעילות כאלה).

לעומת זאת, בסרבנות "קשָה", קרי שביה"ד חש שאין לכך סיבה אמיתית, אלא נקמנות גרידא מצד האיש, יש לכך כלים אפקטיביים מאד. לא פחות - ויותר - מאשר בנושא של ילדים (גם ילדים, לא שולחים משטרה להוציא אותם ממי שמחזיקם שלא כדין... כל השאר, זה לא פחות מהכלים שמפעילים נגד סרבנים קשים, ל"ע).

אשר על כן, במצב של דבר רע מול דבר רע - השאלה היא, כמו שאומרים אצל הילדים, "מי התחיל"... אשה שמנסה להרחיק את הילדים מאביהם, ליצור מצב שלא יתחשב ביכולותיו וימוטט אותו חלילה, שלא תבוא בטענות הקוזק-הנגזל אם ישתמש בכלי היחידי שהתורה נתנה לו, ולא במקרה. אם בי"ד ממש יחשבו שהוא לא בסדר לגמרי - יש להם כלים יעילים. לרוב לא מגיעים לכך - בניגוד למקרים הבודדים שמגיעים לתקשורת - ולא במקרה לא מגיעים לכך. מערכת של "איזונים"..

כפי שכבר נכתב - נישואין זו שותפות עמוקה, יותר מכל שותפות.

אם חלילה מגיעים למצב שצריך לפרקה - זה צריך להיעשות עם שיוויניות נכונה בכל חלקי השותפות, לפי מה שהמצב מאפשר. לא קודם פרט אחד - ואח"כ תחפש את החברים שלך... לא פחות מאשר בפירוק שותפות כלכלית וכד'.

לגבי סוף דבריך - אני כמובן מסכים איתך (בלי לדעת מה בדיוק היה עם האדם הספציפי שהזכרת).

אבל זו תופעה מצויה - שכאשר יש עוול כלשהו, אז ה"נספחים" של המלחמה בו, הם, שגם מי שבאמת לא כלול בו - תופס עליו טרמפ.... דרכו של עולם..

זה כמו מי שאומרים, אם חמאס נוהג באלימות - אנחנו לא כמותם...  כל אחד עם השפה שהוא מבין.

יש קשר ישיר בין הדברים.

ברגע שהיא מקבלת את הגט, במציאות מחרידה כמו שהוא תיאר, כבר לא מענין אותה דבר כנראה.

בוודאי שיש קשר בין העניינים. הילדים הללו, זה מכח הנישואין. נישואין זה למעלה מסתם "הסכמים" - שגם אותם לא מפרקים בלי לסדר את כל הפרטים הקשורים לשותפות. אשר על כן, כשרוצים לפרק שותפות מהותית כזו, צריך קודם לסדר את מה שנוגע אליה. כל זמן שאינם גרושים, הילדים גם אצלו ואיתו. אשר על כן, קודם יסכמו, אח"כ ההמשך.

זו לא "אלימות". האלימות היא בכיוון ההפוך.

למיטב ידיעתי, גם המקובל הוא שקודם יש הסכם בכל העניינים. כנראה במציאות שהוא תיאר, זיהו "חולשה" מצידו, ורצו שלא יסחב הרבה. אם היה אומר להם שאינו מוכן, עד שיסוכם, כי יש קשר ישיר בין הדברים, כנ"ל, יש להניח שקודם היו עוסקים בכך.

90% מהנשים כאן אומרות שזה לא תקין רק אתה חושב שאתה הכי חכם

שיבושם לך מקווה שתמיד יהיה לך טוב ואף פעם לא תעמוד במצבים כאלו

אבל למעט אחת (כלה נאה), אף אחד לא תומכת בסרבנות.

תודה על התגובה הזו שלך

בית משפט לטובתה

והתקשורת לטובתה

למה? כי היא מורידה קצת דמעות??

גבר יכול להיות מלאך ואם אשתו תחליט למרר לו את החיים הוא יאכל אותה....

במשטרה הכרתי מישהו שאשתו העלילה עליו על אונס

לאחר שהוא הוכיח שבתאריך המדובר הוא לא היה באזור בכלל (גרים בבתים נפרדים) התיק נסגר והאשה הקימה קול

צעקה ואמרה טעיתי בתאריך....

ופתחו את התיק מחדש

איזה אישה טועה בתאריך של אונס??????

אתה תופס צד לטובת הנשים וחבל

הרי אם היה שיוויון לא הייתי חושב בכלל על סרבנות ככה 90% מהסרבנים

יש כלי אחד שאיתו אנחנו יכולים להתמודד נגד העוול שנגרם לנו.

וחכו זה הולך למלחמת חורמה של הגברים  במדינה כי נמאס להיות כספומט ושק חבטות

משמורת משותפת שכל צד אחראי על ההוצאות שלו והוצאות משותפות חצי חצי

מה דעתך?

ברור שלא כי אפשר לדרוש מזונות "יעני לילדים"

הילדים הם לא שלה? רק שלי?

ואם הם יהיו אצלי במשמורת מלאה אני יקבל ממנה מזונות? ברור שלא

בסופו של דבר אשה שרק רוצה כסף מהגרוש שלה היא סוג של ז***

ואוו...אם רק היית יודעת איזה אבא אני....

אבל אם חלילה יש מציאות שהאחד מותנה בשני - כלומר, שבוודאות היא תגרום, בגלל תנאי הגירושין ואישיותה, לכך שהוא לא יראה ( או כמעט) את ילדיו, ויחונכו חלילה לשנאתו - אז ההתניה ההפוכה אינה פחות לגיטימית.

יואילו שניהם לסדר תנאים שבהם בוודאות לא יקרה מצב של ניתוק מילדיו - וגם לא עיכוב הגירושין.

לא ברור שהבי"ד "לא מתחשב"..

בי"ד בהחלט יכול לומר שקודם יגיעו להסדר, להסכם. כך מקובל. והוא יכול להיות מעורב בהסדר. ויכול לקבוע שתהיה "שיוויוניות" ביחס לילדים. גם יכול לקבוע כך ביחס להחזקתם הכלכלית, לפי שיפוטו את המצב.

בי"ד, לא הולכים רק לפי מה שהיה ה"חוק".

כיום, גם החוק כבר משתנה.

אבל אכן יש מצבי קיצון - ביחוד כשהקביעה ביחס לילדים/ממונות אינה עפ"י בי"ד אלא לפי בימ"ש, ובצורה קיצונית נוגדת צדק ומוסר אנושיים בסיסיים - ואז "במלחמה כמו במלחמה".. זה באמת נורא ואיום  מכל הכיוונים. ה' ירחם.

עד כדי כך לרמוס אישה?

ראיתי את הכתבה.

האישה ממש אומללה!

הוא רשע איך הוא מתנהג אליה והוא אבא ממש רע!!! לילדים!!!

זו לא הדרך!!!

חילול ה' כשבטלויזיה חילונית משודרת כתבה כזו 

כשחילונים מתנהגים ככה זה כואב מאד, אבל הציפיות מהם פחות גבוהות (שלי לפחות).

למה לדעתך קוראים לתוכנית קשר השתיקה? 

ישנן דרכים אחרות להתמקח עם נשים כאלה,
בשום פנים ואופן לא על גבי החירות האישית שלה ולא של הילדים.

אשמח מאוד לשמוע..

שבית משפט מוציא לי צו עיכוב יציאה מהארץ רק כי היא ביקשה בלי לשמוע את הצד שלי בכלל?

לכל ההזויים שאומרים שאני רע לא מאחל לכם להיות במקומי אבל גם אני פעם חשבתי כמוכם.

המדינה והתקשורת לטובת האישה...אין לי דרך להתמודד רק בסרבנות גט!

אבל מעבר לכך, וכפי שרמז המגיב מעלי, סרבנות היא דרך קיצונית ו"נשק יום הדין" מהבחינה הזאת שממנה אין דרך חזרה, בעיקר לסרבן.
הוא לעולם יהיה מוקע חברתית, אף אחד לא תעז לצאת איתו והחמור מכל - בגלל ההד הציבורי ילדיו יתייחסו אליו בצורה כזו גם ללא הסתה מכוונת מאימם. לכן זה צעד שמעבר לבעיה  המוסרית והחוקית וההלכתית, גם טקטית הוא לא מומלץ.

תרצח אותה וזהו, יפתור לך את כל הבעיות.

או שתנעל אותה בחדר אטום אזוקה לכסא עם כיסוי על הפה אם אין לך אומץ לרצוח.

מה שאתה לא מבין זה שסרבנות גט זו יכולת הלכתית-טכנית שיש לך, כמו גזל (או רצח להבדיל), אבל ממש לא דבר שמותר לך לעשות ולא משנה למה, גם אם היא נבזית כלפיך בדרכים אחרות (ובסופו של דבר זה גם לא כדאי ולא משתלם).

אכן, שמעתי על דברים כמו שאתה אומר.

ותשובה של חוקר, "כי אתה הגבר".. זה דבר שהדעת לא סובלתו.

באמת מצער אם אדם צריך בשביל "שלום בית" להגיע לדברים כאלה.

כנראה שיש צורך בתיקון של כמה וכמה דברים במצב שמקובל בחלק מהמקרים. אכן, לא יתכן שכאשר אנשים נשואים, אז שניהם כשירים לגדל ילדים, שניהם שותפים בפרנסה - וברגע שיש אופציה של גירושין, פתאום הילדים כביכול "יותר של האשה", והפרנסה כביכול רק של האיש..

קשה לקבל מצב שבו, במה שנוגע לתשלומים וכו' - נשארים "כמו פעם".. אבל במה שנוגע ליכולת של האיש להיות זה שעושה את אקט הגירושין, צריכים "התקדמות"..  יש להניח שמצד ההלכה, הדברים בכוונה מאוזנים; כדי שיוכל בי"ד בשעת הצורך, לגרום לאי ניצול פריווילגיות, ע"י כך שיאמרו שאינם יכולים לכפות גט כך. נישואין זה דבר/הסכם הדדי. אי אפשר מצד אחד לפרק חד צדדית, אבל לאידך גיסא לתבוע שהשני ינהג כשותף להסכם מחייב...

אשר על כן, בוודאי שסתם "סרבנות" היא דבר פסול. ובוודאי אין מקום ל"קריאה כללית" כזו..

כלומר, אם אנשים הגיעו למסקנה שאינם יכולים עוד להיות נשואים, זה כמובן דבר מצער, בצדק משתדלים קודם לגרום לשלום בית, צריך לקחת נישואין לא כאיזה "קשר ממוסד", אלא מציאות ממשית, משפחה; "המגרש אשתו ראשונה מזבח מוזיל עליו דמעות" (לא מדבר כעת במקרים חריגים שצד אחד נוהג בצורה שאי אפשר לחלוטין לחיות איתו באופן אובייקטיבי. אלא במה שעפ"י רוב, אנשים שגילו שלחלוטין לא מסתדרים זה עם זה לצערם. וגם זה צריך קודם מאמץ והשתדלות. שלא יהא הלב גס בכך) - 

אבל אם חלילה הגיעו לכך, אז אי אפשר להחזיק האחד את השני בכח. יבנו מחדש.

במה דברים אמורים? כשזה כל הנתון.

אבל, כאשר יש מציאות שאשה חושבת שאם היא תנהג באופן הזה, אז האיש יהיה מסחטת כספים ללא התחשבות ברמת ההכנסות של כל אחד מהם, ללא התחשבות ברמה של הוצאות שהיו רגילים להוציא עבור הילדים בעודם נשואים (רק כשמתגרשים, פתאום ילדים אמורים אוטומאטית לקבל הוצאות גבוהות, ורק כשנשואים עושים חשבון כמה כל משפחה יכולה להוציא?..); ולמעלה מזה, שהוא לא יוכל להיות בחברת ילדיו לא פחות מאשר היא, כשהוא רוצה ויכול, להעניק להם, גם כאשר בעודם נשואים זה היה כך - 

אז במציאות כזו, אי אפשר לדון מי שאומר, לא. הדדיות גם במצב הזה. לא אג'נדה של "קודם כל תשחרר אותה"... מדוע שהיא לא קודם כל "תשחרר אותו"?....  

אלו דברים שמושפעים הרבה מאד מתעמולה קיצונית (בחזרה מהתפילה בבקר, אני שומע מידי פעם כמה דקות רדיו ברכב. שמתי לב שכמעט קבוע, המראיינת מביאה כל מיני נשים שתספרנה על עוולות שעושים לנשים. היום למשל היתה מרואיינת ערביה פמיניסטית מיפו, ובמקביל - "לאזן".. - עיתונאית מ"הארץ".. אח"כ הביאו שתי חוקרות שעובדות בשיתוף עם ויצ"ו... נו, כששוטפים לאנשים כך את השכל יום-יום, זה יכול לגרום משהו ביחס לפרופורציות של מה שקורה.  לא שמעתי אף פעם ראיון עם איזה איש שליבו נקרע כי אינו רואה כמעט את ילדיו, למשל..).

יש להחזיר את המציאות לשפיות. הבנה שגירושין זה לא משהו שבא בקלילות; הבנה שאם חלילה אכן המצב כזה - אובייקטיבית או בהסכמת הצדדים - אז המציאות שקיימת בנישואין, בזמננו, הן מבחינת ההוצאות הכספיות, הן מבחינת הקרבה לילדים, נמשכת ככל האפשר גם במצב כזה - ואז לא יהיה צורך חלילה להגיע לנסיונות להשתמש בדבר כזה, ויש להניח שגם אחוז הגירושין יפחת. זה לא יהיה "עסק מכניס" לאף אחד, אלא אילוץ כשצריך באמת.

בינתיים, כל מקרה לגופו. אי אפשר לדון אדם שכותב כמו הכותב כאן - שבעצמו מעיד שמעולם לא חשב שידבר כך.

יש לקוות, שלפחות בתי דין של תורה, בודקים ככל האפשר היטב, שלא לגרום עוול לאף צד.

הבנתי נכון?

או שהאישה משתמשת בשקרים ותלונות שווא

אם היה צדק רוב מקרי הסרבנות היו נמנעים.

אני לא ירצח כי גם במרה של חוסר צדק אני לא ירצח...יש גבול לכל בן אדם.

אבל סרבנות היא הדרך היחידה שלי להתמודד עם חוסר שיויון בחסות המדינה

כלומר, זה לא שהוא באמת "סירב" אחרי שבי"ד קבעו.

אלא אמר שלא יתן שזה יקרה, שהילדים יהיו אצלו, וכו' - כ"נשק נגדי" למצב שלפי המתואר, ב"קלילות" היתה מוכנה לסגור את הענין - ולקחת הכל איתה...

כמו כן, כשדברים עדיין בדיון בבי"ד. אם רואה שיש תביעות מחוצפות - שאינן מכירות בו כאבא לא פחות מאשר האמא כאמא; שתובעות הוצאות כספיות חד צדדיות ללא התחשבות ברמת הכנסה - לגיטימי לומר, שלא יסכים לתת גט.

אלו, למיטב ידיעתי מעשים שבכל יום, ובתיה"ד עצמם משתמשים בהם כנראה, כדי להוריד את הצדדים מ"עצים" שטיפסו עליהם.

מנסים להביא להסכמה שתסיים את הסיפור כמה שיותר מהר וכמה שאפשר בפחות חבלות..

"סרבנות" אחרי שבי"ד קבע - זה כבר דבר קשה. שהרי יש החלטה של בי"ד שכך צריך לעשות. אחרי ששמעו. ולנהוג נגד החלטת, זה דבר לגמרי לא פשוט. על אף שלאידך, אחרי הכל התורה מסרה את זה לבני הזוג.

אז לגבי מציאות כזו, בד"כ לא נכון לנהוג כך. אבל מה נעשה שיכולים להיות מקרים שנגרמות עוולות חמורות (לפעמים, להבנתי, פונקציה של עו"ד, עוסיו"ת וכד') - וזו הדרך שאדם מוחה ונאבק על חייו וחיי ילדיו. 

גם במקרים חריגים כאלה, רואים דומני, שבתי"ד בד"כ יודעים להקשיב זעקה שנמצאת בין השורות - ומנסים לקרב גם אחר החלטה, כדי שלא להגיע למצב שמתקרב ל"גט מעושה", וגם מצד עצם הבנת הנפשות הפועלות.

מכל מקום, נכון שיש מקרים של סתם מנוולים, אבל יש כנראה גם מקרים שעליהם נאמר: "אל תדון את חברך" וכו' - שלא נדע ממציאויות כאלה. ה' ירחם.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה