אכן, שמעתי על דברים כמו שאתה אומר.
ותשובה של חוקר, "כי אתה הגבר".. זה דבר שהדעת לא סובלתו.
באמת מצער אם אדם צריך בשביל "שלום בית" להגיע לדברים כאלה.
כנראה שיש צורך בתיקון של כמה וכמה דברים במצב שמקובל בחלק מהמקרים. אכן, לא יתכן שכאשר אנשים נשואים, אז שניהם כשירים לגדל ילדים, שניהם שותפים בפרנסה - וברגע שיש אופציה של גירושין, פתאום הילדים כביכול "יותר של האשה", והפרנסה כביכול רק של האיש..
קשה לקבל מצב שבו, במה שנוגע לתשלומים וכו' - נשארים "כמו פעם".. אבל במה שנוגע ליכולת של האיש להיות זה שעושה את אקט הגירושין, צריכים "התקדמות".. יש להניח שמצד ההלכה, הדברים בכוונה מאוזנים; כדי שיוכל בי"ד בשעת הצורך, לגרום לאי ניצול פריווילגיות, ע"י כך שיאמרו שאינם יכולים לכפות גט כך. נישואין זה דבר/הסכם הדדי. אי אפשר מצד אחד לפרק חד צדדית, אבל לאידך גיסא לתבוע שהשני ינהג כשותף להסכם מחייב...
אשר על כן, בוודאי שסתם "סרבנות" היא דבר פסול. ובוודאי אין מקום ל"קריאה כללית" כזו..
כלומר, אם אנשים הגיעו למסקנה שאינם יכולים עוד להיות נשואים, זה כמובן דבר מצער, בצדק משתדלים קודם לגרום לשלום בית, צריך לקחת נישואין לא כאיזה "קשר ממוסד", אלא מציאות ממשית, משפחה; "המגרש אשתו ראשונה מזבח מוזיל עליו דמעות" (לא מדבר כעת במקרים חריגים שצד אחד נוהג בצורה שאי אפשר לחלוטין לחיות איתו באופן אובייקטיבי. אלא במה שעפ"י רוב, אנשים שגילו שלחלוטין לא מסתדרים זה עם זה לצערם. וגם זה צריך קודם מאמץ והשתדלות. שלא יהא הלב גס בכך) -
אבל אם חלילה הגיעו לכך, אז אי אפשר להחזיק האחד את השני בכח. יבנו מחדש.
במה דברים אמורים? כשזה כל הנתון.
אבל, כאשר יש מציאות שאשה חושבת שאם היא תנהג באופן הזה, אז האיש יהיה מסחטת כספים ללא התחשבות ברמת ההכנסות של כל אחד מהם, ללא התחשבות ברמה של הוצאות שהיו רגילים להוציא עבור הילדים בעודם נשואים (רק כשמתגרשים, פתאום ילדים אמורים אוטומאטית לקבל הוצאות גבוהות, ורק כשנשואים עושים חשבון כמה כל משפחה יכולה להוציא?..); ולמעלה מזה, שהוא לא יוכל להיות בחברת ילדיו לא פחות מאשר היא, כשהוא רוצה ויכול, להעניק להם, גם כאשר בעודם נשואים זה היה כך -
אז במציאות כזו, אי אפשר לדון מי שאומר, לא. הדדיות גם במצב הזה. לא אג'נדה של "קודם כל תשחרר אותה"... מדוע שהיא לא קודם כל "תשחרר אותו"?....
אלו דברים שמושפעים הרבה מאד מתעמולה קיצונית (בחזרה מהתפילה בבקר, אני שומע מידי פעם כמה דקות רדיו ברכב. שמתי לב שכמעט קבוע, המראיינת מביאה כל מיני נשים שתספרנה על עוולות שעושים לנשים. היום למשל היתה מרואיינת ערביה פמיניסטית מיפו, ובמקביל - "לאזן".. - עיתונאית מ"הארץ".. אח"כ הביאו שתי חוקרות שעובדות בשיתוף עם ויצ"ו... נו, כששוטפים לאנשים כך את השכל יום-יום, זה יכול לגרום משהו ביחס לפרופורציות של מה שקורה. לא שמעתי אף פעם ראיון עם איזה איש שליבו נקרע כי אינו רואה כמעט את ילדיו, למשל..).
יש להחזיר את המציאות לשפיות. הבנה שגירושין זה לא משהו שבא בקלילות; הבנה שאם חלילה אכן המצב כזה - אובייקטיבית או בהסכמת הצדדים - אז המציאות שקיימת בנישואין, בזמננו, הן מבחינת ההוצאות הכספיות, הן מבחינת הקרבה לילדים, נמשכת ככל האפשר גם במצב כזה - ואז לא יהיה צורך חלילה להגיע לנסיונות להשתמש בדבר כזה, ויש להניח שגם אחוז הגירושין יפחת. זה לא יהיה "עסק מכניס" לאף אחד, אלא אילוץ כשצריך באמת.
בינתיים, כל מקרה לגופו. אי אפשר לדון אדם שכותב כמו הכותב כאן - שבעצמו מעיד שמעולם לא חשב שידבר כך.
יש לקוות, שלפחות בתי דין של תורה, בודקים ככל האפשר היטב, שלא לגרום עוול לאף צד.
) 
תגובה נפלאה