אפשר להביע יחס בצורה אחרת.

[אגב, ניגוב הלחי לא בהכרח אומר שלא טובה להם הנשיקה]

ובאמת לא נכון לעשות כך, אם ילד אומר שלא רוצה..

שנפגע מהדברים הבלתי אחראיים שלי וגם בפני מי שלא

השאלה היא מי אמר שכשהם לא אומרים שהם לא רוצים הם רוצים?

אולי הם מתביישים להגיד?

כשאני הייתי ילד היה לי מאוד לא נעים אם היו מנשקים אותי בפרהסיה והתביישתי לומר!!

באמת יתכן שמתביישים.

בכללי, הורים מנשקים את ילדיהם - וזה טוב.

אבל צריך להיות ערניים ורגישים.

בדרך כלל, לילדים ממש קטנים לא מפריע גם בפני אחרים.

גיל קצת יותר גדול - צריך כבר לשים לב.  הורה רגיש, יוכל הרבה פעמים לחוש. מרגיש את הילד טיפה זז, טיפה מתחמק..

באמת חשוב לשים לב.

לפעמים ילד מתנגד אבל כשהוא רואה שמתעקשים לנשק אותו.

איפה שהוא שם עמוק בלב... זה עושה לו טוב, שלא מותרים ומתעקשים, אפילו לטווח הארוך. זה יהיה זיכרון טוב

אני כל יום רצה אחרי הילדים ליד הדלת כשהם הולכים בבוקר. ומנסה לנשק את כולם, מי שמצליח להתחמק מתחמק.

ברור לי שאני עושה את המעשה הנכון, למרות שחלק מצליחים להתחמק, כי הם בודקים את אהבה שלי אליהם!!! לא כולם ,אבל חלק מהילדים, במיוחד אלו שמתחמקים!!! זה כמו שבודקים את הגבולות שלי בדברים שאני לא מרשה.

 בודקים כמה אלחם למענם להראות אהבה.

ילד אחד שלי לא רצה מגיל שבע שאנשק והפסקתי כיבדתי אותו. אחרי בערך שנה וחצי הוא כל הזמן נצמד אלי , רואים שהוא חזר לזה, שהוא כן רוצה. הוא הבין פתאום שזה חסר לו.

כשאני חושבת על עצמי, הלואי וההורים שלי היו מתעקשים לנשק אותי. ולא ככה נכנעים לי ומפסיקים. יכול להיות שבאמת לא רציתי נשיקה כי בדקתי כמה הם כן ירצו..... אני לא ממש זוכרת. אבל זוכרת שלא נישקו אותי בכלל

אבל אולי כן לרוץ אחריו ליום טוב וכו.

אני חושבת אפילו על עצמי. אם לפעמים בעלי בא אלי ואני דוחה אותו כי לא בא לי עכשיו שום חיבוק או נשיקה. אבל עדין בסופו של דבר זה מחמיא זה עושה טוב. לא רוצה לחשוב ,מה היה קורה ,אם לא היה בא לי והוא היה מפסיק. ולא מנסה

לגבי הנשיקה להם. גם כשאני חוזרת הביתה ואני רואה אותם וגם כשהם הולכים לישון אני כן מנסה לנשק

אני לא מדברת עם תינוקים שזה דבק של נשיקות כל הזמן כי זה כמו דובי קטן.

מדברת על גדולים יותר שחוזרים בערב

"מגיל 0 כולל אבא ואמא"...

לא בגלל כמה מופרעים בעולם, כל אחד צריך "לחנך" את ילדיו על "כולל אבא ואמא".. חס ושלום.

וזה גם לא נכון. יכול לצרוח כשמחליפים לו - ולא ישאלו אותו..

ולשאול כל הזמן אם רוצים - זו הגזמה לצד השני. צריך גם "להרגיש" ילד. באופן טבעי, מנשקים ילדים קטנים.

אם רואים שלא נעים לו, או שזה ילד שבכלל הענין הזה לא בא לא בטוב (בעיות של תחושה וכד'), אז יודעים מראש - חריג -ובאמת ראוי לשאול.

אני חושב שאם מגיעים למחשבה שלגעת בילד קטן, הורים, "ללא רשותו", זה נקרא "לא לכבד אותו" - שם נעוצה הבעיה...

וכשמקצינים לצד אחד, זה עלול גם להגיע לההיפך.

הצורך להוכיח שיש לילד "זכות ושליטה מלאה על גופו" - הוא עצמו יוצר בעיה. אלו דברים שאמורים להיות לגמרי טבעיים - ההבחנה היכן "רשות היחיד" שלו, והיכן אין סתירה.

וגם אצל גדולים יותר, ממש, חוששני שדי מסכן הבן, או הבת, הרגילים - לא עם רגישות מיוחדת - שההורים (לא קרובים-רחוקים), שואלים תמיד קודם: אפשר לתת נשיקה?... מניח שיתכן שפעם אחת כשיגדלו, יתכן שיאמרו: אולי תפסיקו לשאול?...

אני לא אומר, חלילה, שילדייך באופן אישי גדלים לא "פתוחים ומלאי אהבה", אבל אני חושב שזו גישה מזיקה (אם כי יתכן שפעם היא תציל אותם מתופעות מופרעות של אנשים אחרים. מה זה יעשה בנישואין - לא ברור לי).

וגם, אני חושב שמוקדם מידי לדעת אם זה "הוכיח את עצמו". ה"בינתיים" לא בהכרח אומר הרבה.

ומכל מקום, גם ההיפך, כבר מנסיון יותר ארוך בהרבה, לא גורם כל נזק.. ההיפך.

כשלומדים הורות מ"אנשי מקצוע" - שלעיתים להם עצמם אין כ"כ ילדים - עלולים גם לאבד מהטבעיות. גם מהנסיון שיש לנו כילדים מהמשפחה, ומההגשה הבריאה.

מה גם, שהיום "אנשי מקצוע" בדברים מעין אלו, עלולים להיות מכל מיני אג'נדות.

ה"שיטה" הזו לא הוכיחה את עצמה בענייני מוגנות כלפי הסביבה, יותר מהשניה. זה בדיוק מה שהסברתי, שהיסטריה כאן אינה טובה לשום כיוון. אפשר להיות הורים ספונטניים, ועם זה לגמרי לחנך למוגנות כלפי הסביבה, בצורה מעודנת.

אם ההורים "חושדים בעצמם", אז מה נעשה... 

לא אמרתי ש"באופן טבעי" תבוא הבחנה - אם כי גם זה קיים - אלא שבאופן טבעי יהיה היחס של ההורים, הסבא וסבתא וכו', אל הילד.

ברור שאם  לא מכבדים את הילד, את גופו, ובכלל - זה גם יכול להזיק לנישואין. הרי אני לא אמרתי לא לכבד - אלא חלקתי על האופן הזה, הקיצוני ולא טבעי בעיני, של החינוך לכבד.

אבל גם הצד השני קיים. השלכת ה"הרגל" הזה ששואלים בצורה מופרזת.

[אגב, אם תהיה לך בת, נניח בשירות לאומי, והיא גיע הביתה עם "פרצוף מדוכדך" ובמקום להרגיש אותה אם מה שהיא צריכה זה חיבוק או נשיקה, תשאלו אותה: אפשר לתת לך נשיקה?... חוששני שעלולה לוותר. כבר לא שווה....]

כמו שהסברתי, אני חושב ש"לבקש רשות" מילד לנשיקה, ע"י הורה, כשילד אינו כזה שלא רוצה בכך - זה פוגע בספונטניות של היחס. וגם מזיק בהמשך (בלי לשלול "רווחים צדדיים" שכן יכולים לנבוע מכך. ויכולים לדעתי גם באופן אחר). 

הסברתי גם קצת למה, אכן, אינך חייבת לקבל.. גם אני כתבתי - כמו שלרוב - עבור אחרים שקוראים. בד"כ, אדם שכבר הכניס עצמו לאיזו אג'נדה, יותר קשה לשכנעו אישית.

הדיון אינו "עקר", אלא פשוט יש אי הסכמה בענין הזה. וגם אני כמובן כותב גם מתוך "עם השנִים" - רק יותר שנים...

ומסכים איתך - הדיון מוצה למדי..

יתכן שמי שחזר לבד, אם היית ממשיכה "בכח", היה רואה בכך חויה שלילית.

ומכל מקום, עיקר הבעיה שדיברו עליה - זה בפני אחרים.

ושם ממש חשוב לכבד מי שזה מפריע לו.

הרי מי שפתח את השרשור העיד על עצמו....

אנחנו מלאי כוונות טובות אבל לא תמיד מצליחים להיות מושלמים, באסה אבל זה מה יש.

את עדיין יכולה להשקיע בה הרבה חום ואהבה גם אם היא בגיל שכבר פחות מנשקים, יש עוד הרבה דרכים לתת לה את מה שהיא צריכה

היה לי ילד שלא רצה חיבוקים ונשיקות אז כמובן לא נתתי לו בכח אבל ראיתי בזה איתות שמשהו חסר לו, וכשהשקעתי מחשבה ותשומת לב באמת הבחנתי שהוא היה סנדויץ' כזה שקצת "נפל בין הכסאות" ואז הבנתי שהסירוב שלו לחיבוקים ונשיקות כנראה נובע מזה, משהו כמו - תני לי יחס אמיתי, אל תשתיקי את המצפון שלך עם חיבוק ונשיקה. כמובן שהוא לא ידע לנסח את זה ככה, רק אני הבנתי שזה כנראה העניין.

אז בד בבד עם זה שכיבדתי את אי רצונו ולא חיבקתי ונישקתי בכח, במקביל השקעתי המון חום ואהבה בדרכים אחרות, ביחס אמיתי, בלפנות לו זמן ותשומת לב, להקשיב לו באמת, לעשות דברים ביחד, לעודד ולהתפעל ממנו, ומדי פעם הצעתי חיבוק ונשיקה, אחרי כמה חודשים (!) הוא התחיל לאט לאט כן לרצות את הנשיקות, וזה היה בשבילי סימן שכל ההשקעה הזאת היתה באמת מאד נחוצה לו. כשהוא קיבל את מה שהוא היה צריך באמת, גם ההתנגדות למגע ירדה. היום הוא יכול אפילו לבוא מעצמו מדי פעם ולבקש חיבוק.

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.