כיוון שכל המפגש שלי עם שכאלו הגיע למקום אחד בלבד, ואולי נדמה לי שהמקום הזה הוא נחלת הכלל. הוא לא, ואולי אני טועה, אבל עבור הסיכוי שאני צודקת, כדאי שאשתוק.
אני לא רוצה לכתוב בחתימה שאני מדברת רק עם בנות כדי שאעמוד בזה ואשתוק במקרים מיוחדים, כי אני לא מאמינה שזה נכון לי או לעולם. ומצד שני, אם אני מפריעה, זה מכאיב בעיקר לי וגם לאחרים ובמקרה כזה באמת שעדיף שאשתוק.
אוף.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
