יש לי הרגשה שאני יודעת למי כוונתך

אך חלק מהכתוב שם לא תואם את ריגשותי

בכל אופן...

 

ומה שלומך חוץ מזה? 

שנים לא דיברנו

שלומי חביב בערך, נראה לי. אין מה להרגיש כי אין לי עולם כל כך.

בוכה לפעמים, צוחקת לפעמים, בעיקר מסדרת את הבית.

מה איתך? באמת ששנים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שדיברנו, לפני בערך מליון שנים, אולי קצת יותר. 

פפ

אולי אבל כן תראי את זה כעולם? זה גם משהו ב"ה

יכול להיות שאת רוצה משהו אחר- אבל זה לא מבטל את מה שכן יש עכשיו, שכנראה הוא הטוב ביתר עבורך בשלב הזה..(:

 

אני גם בטוב ב"ה

בלימודים

אינטנסיבי טיפ אבל זה בריא

 

זה בהחלט היה לפני מיליון שנים

כשהייתי קטנה ולא מבינה כלום

ריעותי, לא זוכרים דברים כאלה|קופשלהווצאפ|

האמת היא שאני שמחה מאוד במקום בו אני נמצאת, ואני לא שואפת להגיע למקום אחר. רק שאני מרגישה קצת פורצת דרך ובאמת איך אני אתחתן יום אחד אם אני בבית כל היום, ולא מתכוונת לצאת ממנו? 

 

יש לי בעיה, אני זוכרת דברים שעדיף לשכוח ושוכחת דברים שעדיף לזכור.

זו הייתה תקופה שעוד הייתי הולכת לציפי. פעמיים בשבוע בירושלים. הקור הזה והצמח המטפס מחוץ לבית שלה והמון חתולים ומגפיים עם עקבים. הייתי הולכת אז עם עקבים ביומיום. ילדונת בכיתה י"א אולי. 

תקופה נהדרת, בחיי. 

וכן, אולי עדיף לחזור למציאות ולתכנן איך אני קמה מהכיסא ועוברת למטבח להכין לי שוקו חם.

אל תחיי את אח"כ, בנתיים תחיי את עכשיו- טוב לך? את רגישה שזה המקום שיהיה לך טוב בתקופה הקרובה? מעולה.

שיהיה לך בתודעה שזה צריך להשתנות מתישהו. זה ישתנה מעצמו כנראה, בנתיים תני לחיים להוביל אותך, ותהני מהנחת הזו(:

 

נכון,

אני זוכרת את זה ממש

אני חושבת שאני זוכרת שגם היה לך טוב איתה, אז למה הפסקת?

 

אז יאלה, קומי מהר להכין שוקו טעים עם עוגיה טעימה(כי הרי הסיבה לשתייה היא בעצם העוגיה) ותחזרי אלינו ותגרי אותנו

היה לי טוב איתה, אבל הגענו למקומות כל כך עמוקים בנפש שלי, כמעט חשפנו זכרונות שעד היום אני לא זוכרת, שתת המודע שלי צעק לי- תברחי תברחי תברחי את עוד לא מסוגלת להתמודד, אז המצאתי תירוצים על זה שאני דתיה והיא לא (טעות חיי. אילולא הייתי בורחת, הייתי מוצאת איך להיות לא דתיה בדרך משלי), וכבר שנתיים וחצי שאני לא בטיפול אצלה. רק לפני שנה וחצי חזרתי כדי לומר שלום שלום, וזהו. אין לי מושג מה איתה.

 

אין שום עוגיה |נאנח| אני חושבת שיש במבה. במבה זה רעיון טוב, האמת.

יאללה שוקו.

ואת לא מרגישה שהיום את כבר יכולה להתמודד עם זה?

אין בך רצון לחזור אליה?

 

יופי יופי

גאים בך!

אבל גם בגלל שלצאת מהבית נהיה קושי גדול מדי. ולנסוע עד ירושלים פעם בשבוע... קו 39 מתחנה מרכזית הוא קו די ארוך, והאמת היא שאני מנסה להתרחק מבית וגן. התקופה ההיא הייתה גם כואבת מאוד.

אולי תכניסי את זה בלוז מתישהו

אני מאמינה שזה יהיה לך טוב

גם לצאת מהבית

וגם אצלה

אבל בנתיים תהיי בבית, תהיי במשבצת שטובה לך ורגוע לך בה

הכנתי לי שוקו (שיצא קר מדי) ופתחתי את הארון שבו שוכנת הבמבה בדרך כלל, ומצאתי שם רק את החבילות הגדולות של הבמבה, שמכילות בתוכן עשר חבילות קטנות יותר, והן מיועדות ליום ההולדת של חנה במעון, אז אי אפשר לקחת. ונכון שיש גם חבילה רגילה, גדולה, ואני בהחלט מסוגלת לגמור אותה לבדי, אבל נדמה לי שמישהו תכנן לאכול אותה מחר, אז אני אסתפק בסוכר שנשאר בתחתית כוס השוקו. 

אולי מחר אני כן אוכל את הבמבה, אם אף אחד לא יאכל אותה לפניי.

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)