בקטעים מסוימים.
הסדרה נהדרת ולא הייתי משנה בה שום דבר, אבל ג'ואי הוא אדם די מגעיל כשזה מגיע לבנות המין השני. זה קצת שקוף וכולם סולחים לו כי הוא כזה טיפשון חמוד שאוהב לאכול (אנחנו אולי לא קוראים הרבה, או רצים, אבל לעזאזל, אנחנו יכולים לאכול!). וזה לא נכון, כי איך אפשר להכיל אל תוכנו אדם שמשתמש בקסמיו ובכישורי המשחק שלו כדי לצוד, לא פחות, אנשים עם חולשות לדברים האלו בדיוק?
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
