ואני אחת כזו.לעבדך באמת!
רוקדת כשהלב שלי רוקד.
שרה כשנשמתי זקוקה.
עצובה כשעצוב לי.
בוכה כשמרגש,
כשכואב,
כשחי.
מחייכת כמעט תמיד.

עדינה לפעמים,
חזקה.
לא מתפדחת מכלום,
אבל כ"כ ביישנית.

כועסת אבל מסתכלת שם..
לתוך העיניים של זה שכעסתי,
ואז אני לא כועסת כבר,
אני מחייכת.

והן צוחקות עלי,
שהיא לא יודעת לכעוס.

אבל אני גם,
גם אני ילדה,
רגשנית.
ותינוקת,
בכיינית.
ואישה,
רעיה כזו..
וזקנה מקומטת,
שרוצה לישון,
לדבר על פעם.

וגם אני נשמה אחת,
שירדה לעולם,
וצעקה -
לא מלאך!
לא לפה.
רק לא לפה.
וגם אני שוכחת,
ממך.
נשמה.

והמזל שלי,
פלא,
המזל שלנו,
שאת,
לא שכחת אותי.
ממני.
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך