בנקודה שבה הכול מתחיל תגיד לי,
האם ליבך בוכה מאושר או כאב?
האם אתה זוכר רגעים אינטימיים
בהם אתה פותח את הלב?

בנקודה שבה הכול ממשיך יש קושי,
תמיד האמנתי שבאמת יהיה רק טוב,
ולפעמים כשהופיע רגע אושר,
ניסיתי רק לשמור שלא יעלם בסוף.

עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה,
שנינו נעים בין אהבה לבין בריחה,
בנסיעות הארוכות הייתי שר לה
האם על מה שבאמת קרה לך?

עומדים על שביל חיים בתוך החושך,
שים לב הטוב מגיע בדממה דקה,
כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר,
הרעש הגדול מכסה את השתיקה.

בנקודה שבה הזמן עוצר לרגע,
האם פגשת לפעמים את הבדידות?
הייתי נעמד לא פעם ומחכה לה,
מת להרגיש אצלה האיש הכי אהוב.

בנקודה שבה הכול מתחיל בלי רשע,
האם אפשר לחיות בתוך בועה?
תקשיב לרוח וללב יש צל חומק שם,
להתראות באיזו הופעה...

שרשור לילה מאוחר במיוחד.

שבוע טוב ומבורך בע"ה.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול