יש כאן אנשים שסובלים מעודף ביטחון עצמי,
ויש כאן אנשים שסובלים מחוסר ביטחון עצמי.

אחד ההבדלים המהותיים ביניהם שאולי לא נבחין אליהם לב ברגע הראשון, זה שהראשונים גורמים בעיקר סבל לסביבתם בעוד האחרונים גורמים סבל בעיקר לעצמם.

יש לציין שבד"כ הסבל הנגרם מחוסר ביטחון עצמי, יהיה עמוק יותר, ולו בשל הסיבה שכולו מתנקז אל אותו אדם אומלל ולא מתחלק במספר אנשים נתון בסביבה. זהו גם סבל בודד יותר ופנימי יותר.

יש משהו באנשים בעלי עודף ביטחון עצמי שהוא מוחצן כזה. לפעמים זה מרתיע כי הם מוחצנים ושתלטנים ולא משאירים לאף אחד מקום מלבד לעצמם. ולפעמים זה משדר אינסוף כריזמה וגורם לך לרצות להיות בקרבתם. כי הם משרים אווירה של ביטחון ונראה שאפשר לסמוך עליהם. לא תסמוך על בנאדם שסומך על עצמו?

ויש אנשים שמקרינים כלפי חוץ מלא ביטחון עצמי, אבל כלפי פנים הם חסרי ביטחון עצמי ועמוד שדרה. אפשר להריח אותם מקילומטרים. אנשים כאלו לעולם לא ישרו ביטחון ולא יתפסו ככריזמטיים, אלא כמוחצנים נבובים כלפי פנים שכל המעטפת שלהם היא כדי לחפות על החוסר העצום ואולי גם כדי לא להפגע, (האם זה עוזר? לא בטוח בכלל). אולי לא נדע לזהות את זה ברמה של לדייק במילים מה קורה שם, אבל אלו לא אנשים שנתפסים כמנהיגים, או שיגרמו לך לתת בהם אמון ולבטוח בהם ולרצות להיות בקרבתם. אפילו אם ההצגה שלהם מאוד משכנעת, אנחנו לא נעריץ אותם, גם אם לא נדע להסביר למה.
(במקרי קיצון, זה עלול להגיע להתנהגות סיכונית)