בוזכי אנחנו צריכים מנהיג שחי.
זה יותר קל,ובכלל זה סיסמה ממש יפה.
צריך הכוונות מדויקות.
(כי אתה לא צדיקה כמו האדמור מלוובאוישט)
תבואי לשיעור של הרב,הוא יענה לך על הכל.
מה הקשר?
הרש"ז זה היה אולי?
הגיוני...
אוף אתם מבלבלים מאוד אתם...
בוזאבל מתחינה היסטורית הוא מקור מפוקפק.
כמו כל סיפורי החסידים
(זה בסך הכל ספר תעמולה) ולא גיבובי שטויות כמו רוב סיפורי החסידים
תתקופות של האנשים שכתבו שמה- שהרייצ כתב בספר הזיכנות לקוטי דיבורים וכו שזה באמת הזמן שזה היה.
רק- מלעשות, אדם קרוב אצל עצמו.
אבל רק מעיר
שלסמיכה הזאת אין משמעות הלכתית של בית דין.
הלוואי והייתה.
זה משמעות סמלית זכר לסמיכה שהייתה.
פעם כל חכמי צפת רצו לסמוך. וזה כמעט קרה.
-סוףהערה-
שהיה בצפת באותה תקופה
שלמד מפי אליהו
אבל הם לא יכולים להסמיך
ועובדה שאם הרבי יכל להסמיך מלא בעיות היו נפטרות.
הלכתיות
ככה שאולי יש להסמכה הזאת משמעות פנימית
מסורתית
חאיודע איך תקראי לזה
אבל סמיכה כמו בעבר מימות משה - הלוואי והיה לנו
אני אשלח קישור. את לא חייבת לראות, אבל זה מעניין
אני פשוט מת על הרב הזה, אז שמעתי אותו מדבר גם על זה.
השיעור לא על סמיכה בגדול
אבל חלק נכבד ממנו כן. נכבד מאוד אפילו
בכל מקרה,
למקרה שתחליטי לא לראות וזה מאוד לגיטימי.
הוא רצה, ורצו אותו להסמיך, וממש פעלו למען זה.
בסוף זה לא הלך. ולא הצליח לצערנו.
אם תרצי להרחיב, |מצביע למעלה|
אלו היו כל חכמי צפת אז
הוא נסמך אח"כ ע"י רבו שהיה מהסמוכים
אבל, הרב של ירושלים אז התנגד
ולכן זה התבטל תוך דור
בוזמעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
