ודוקא נשמע שנהנת!

סבלתי מהרגע שהגעתי לתחנת אוטובוס עד שהגעתי אל המנוחה והנחלה שבבית

ה-2 ק"מ זה בדיחה כי זה רק מה שהלכנו , זה היה המסלול 

סבלתי כל רגע ורגע :

בבוקר האוטובוס איחר ברבע שעה והייתי בטוחה שפיספסתי אותו , למרות שהגעתי 15 דקות לפני .

הגעתי לאולפנה באיחור של חצי שעה (אם לא יותר) , כבר סיימו את התפילה ולכן הייתי צריכה להתפלל בחוץ , בקור .

לאחר מכן חיכינו בחוץ להסעה שתבוא , היא איחרה גם , כל הזמן הזה עמדתי .

האוטובוס הגיע , והתחלנו בנסיעה , בדרך היו כמה פקקים נחמדים למדי , ממש קצרים רק כמה שעות לא יותר .

במהלך הפקקים סבלתי מחוסר מעש , כיוון שהחומר למבחן שאמור להיות לנו ביום חמישי לא עיניין אותי במיוחד .

הגענו למקום ההוא , שאלו מי מתחילה את הסבב הרמת הג'ריקן מים אז לקחתי אותו , הוא היה מלא כי אף אחד לא השתמש בו וכמו תמיד הוא נזל 

התחלנו ללכת , אחרי 2 דקות עצרנו להפסקת אוכל , שערכה יותר מ-10 דקות 

המשכנו , הקטע עם טיולים זה שאנשים הולכים לאט , אני ממש לא בקטע הזה ולכן אני הולכת בקצב הרגיל שלי (אנשים טוענים שאני רצה ואני מכחישה את זה) 

עוד משהו שמייחד טיולים זה הפסקות עצירה שנעשות בשביל שתיית מים וכדי שאלה שהולכים במאסף יתאחדו אם המובילים (שנמצאים עם המדריכה) , אני לא מחבבת הפסקות שכאלה , ולכן אני ממשיכה המורות שרוצות שכולם היו באותו המקום עוצרות אותי ואומרות לי לחכות (אני לא אוהבת לחכות)

ככה זה הלך כל המסלול , היו עצירות קצרות והיו ארוכות , וכל הזמן הזה סחבתי את הג'ריקן בידיים , הוא נשאר דיי מלא כי אף אחד לא השתמש בו 

מתישהו הגענו לסוף , זה היה מרגש כל כך (לא ממש) , הייתה עוד הפסקה ואז עלינו על האוטובוס חזרה הביתה.

The end

כמו שאת שונאת טיולי בי"ס גרועים...