בבוקר קמתי מוקדם יותר,

ועשיתי הכנה טובה לתפילה -

*סיימתי ללמוד את הקובץ הכנה שהיה מר"ח כסלו עד י"ט כסלו.

*למדתי על ענייני היום.

*ניגנתי פדה בשלום, ניגון הכנה, ד' בבות.

*אמרתי את החת"ת, התחלתי ללמוד מחדש את ספר התניא ואת היום יום.

אחרי התפילה כתבתי לרבי, גם פ"נ וגם מכתב. אין על הרעבע, ענה תשובות בול. קצר ולעניין.

*בפ"נ (שמות לברכה) הוא ענה במכתב קצר: "מאשר קבלת הפ"נ... בברכה לבשורות טובות בכל האמור".

*במכתב כתבתי על יט כסלו ומה עשיתי, וגם ענה במכתב קצר: "לקראת יום י''ט כסלו.... לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתב ותחתם...."

אשרינו.😍

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול