אתמול ישבתי ולמדתתי למבחן.

לא קורה הרבה כן?

ישבתי ולמדתי, ואפילו למדתי טוב.

הגעתי לאולפנה כשאני יודעת יחסית טוב.

הביאו לי את הטופס.

פיתאום.

אופסס

10 בנות נכנסות לכיתה ומשלימות מבחנים לחודש אירגון.

בסדר

לגיטימי

אבל אז

עוד 10 בנות..

כבר יותר קשה.

בעיקרון אנחנו כיתה של 18 בנות- כיתה קטנה בטוגל.

היום היינו 45 בנות(!!!)

לא היצלחתי להתרכז.

יצאתי מזה בבאסה על העולם..

עד שלמדתי לא יצא לי טוב..

ואני שואלת

למה אין לי שכל כמו של אחיות שלי?

יש לי אחות, קטנה ממני בשנה, לאא לומדתת בכלל(!!!) ומקבלת 80-90.

אני חורשתת ומקבלת 40..

לפחות שנה שעברה..

אז וואלה בקצב הזה לא יהיה לי בגרות ובואו נפרוש כבר עכשיו מהלימודים.

אוף

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול