דתי לשעבר מייצר אנטי לכל מה שקשור ליהדות אוטומטית. הוא נגד, והוא ישר מייצר מנגנון הרחקה מכל פיסה קטנה ביהדות. הוא יעשה דווקא, ובכוונה, וזה מאוד מרחיק. גם אם יחשוב שעכשיו הוא לא עושה כלום אבל בעתיד הוא יחזור, יהיה לו מאוד קשה, בגלל שתקופה ארוכה הוא לא הפעיל שום מנוע יהדותי בלב.
דתי לפעמים לעומת זאת, הוא אמנם עושה מה שבראש שלו אבל הוא עדיין תלוי בפיסה אחת טובה של יהדות. יש משהו שיחזיק אותו, ובעתיד בעז"ה במוקדם או במאוחר הוא יחזור לדרך הטובה בזכות החלק הזה שהוא השאיר אצלו (גם אם זה תפילין פעם ביום וגם אם זה תפילין פעם בשבוע). דתלפ לא מייצר אנטי, לא נגד, הוא פשוט לא מתפקד דתית. וזה עדיף.
אפשר להמשיל את זה כך למיים. אם הם לא יזרמו בכלל, הם יהפכו לביצה, יגיעו זבובים וחיידקים והמיים יזוהמו. מיים זורמים לעומת זאת, גם אם קצת זורמים, אט אט, בתהליך של הרבה זמן הם יזיזו איזו אבן או ענף שתוקע את הזרימה והמיים יזרמו לאט לאט יותר מהר עד שיגיעו לזרימה מהירה.
כך זה גם ביהדות. אם לא מתפקדים בכלל, מגיע היצר הרע וחוגג. וביצה רוחנית לוקח הרבה זמן להזרים, וזה מצריך כמובן עזרה חיצונית. אדם שהוא כמו מיים שמעט זורמים, נכון שעכשיו הוא זורם לאט לאט, אבל מתישהו אחד מהדברים שהוא כן עושה יתן לו תמריץ לעשות יותר עד שהוא יחזור לזרימה טובה ואיכותית.
(כמובן שעדיף לא זה ולא זה אלא לחיות חיי יהדות ממקום אמיתי בלב, שאגב, בירור לא פילוסופי, אלא טהור ועדין, מועיל ועוזר לאמונה, אבל אם כבר שאלת אז זו לדעתי התשובה.)