סיכום שבת?

ערב שבת,

סופסוף היה זמן לשבת ללמוד חסידות בנחת. תענוג.

היה אוכל טעים.

ישנתי בלילה עם אחים שלי והיה צחוקים.

יום שבת,

כל התהילים לפני התפילה, 

תפילה יפה, לימדתי 2 בנות קטנות להתפלל מוסף + קדושה.

סופסוף שבת חורפית ואפשר היה לשים בגדי שבת מהממים.

טיול בפארק עם סבתא ופשושון.

מוצש,

למדתי לניהולית מחר, ואת האמת? אני חוששת מזה. המון פרטים לזכור.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול