הוא גם לא בעל אמצעיים..
יש המון אנשים שכשיש להם כסף הם ממלאים את עצמם בכל מיני שטויות ומשכיחים מעצמם את הבעיה
הבעיה אמנם לא מטופלת
אבל הם רגועים..
הרב אלימלך בר שאול כותב שהנשמה של אנשים צועקת לקדושה
היא מחכה לזה
(תוספת שלי - כי הקיבה מקבלת אוכל, והריאה אוויר, והיא לא. אז כמו שהבטן מקרקרת אז זה מצפון)
אז היא צועקת וצועקת
ואנשים כדי להשקיע אותה
מגבירים את החומריות והתאוות
זתורמת, מגבירים את הווליום שלהם, במה שהם לא עושים..
ואז הם לא שומעים אותה
ולכאורה הבעיה נפתרה..
לכאורה.
והכי גרוע שזה מחוסר ידע
אבל הנשמה צועקת
בדיוק כמו שקיבה מקרקרת
או שריאה משתעלת (נראלי? או נחנקת. מה שתרצי)
והם באמת לא מבינים
מבולבלים
למה רע להם
ואז מתישהו הם מבינים
אנחנו אנוכיים\מגעילים וכו.
מאיפה את חושבת שהיוזמה הזאת של צמחונות, צער בעלי חיים, כבוד לערבים וכל זה?
זה בא ממקום טוב, ממש טוב
אמנם הם לא מתרגמים את זה הכי טוב
אבל שם המקור של זה
תראי מה כתבתי פה שהכותרת זה "בבגרות במחשבת"
וזה גם קצר..
אבל זה לא באמת ככה
זה תלוי במורה
נראלי
ואין לי סיבה לקרוא אותם
מסכנים
באמת מסכנים
אבל
לא
פשוט לא
זה ממש בעיה שלהם עם התמונות שהם מעלים
וזה שאני בנאדם נורמלי זה ממש לא בעיה שלי
אבל חכי
נראה מי מאושר יותר
אדם שאין לו גבולות ופרוץ בכל תחום אפשרי, או אדם שומר תורה ומצוות.
פחח כיף להם
זה כמו ללכת בעצימת עינים ולטעון שכיף להם כי הם לא מסתנוורים,
וכל זה כשמול הפרצוף שלהם נמצאים מפלי הניאגרה או איזה משו יפהפה אחר.
זה טיפשות
זה לחשוב בקטן
ואנחנו נראה מי מאושר.
שהולך לחדר כושר ומרים משקולות
ואומר לאחרים שזה נוראי וקשה וכואב
יש אדם שהולך
ומתמיד
ומשקיע
ובסוף יוצא חטוב
מה נראלך - שקל להיות עם גוף חטוב?!
נראלך שקל להיות רב?!
נראלך שפשוט להיות יהודי פשוט?!
לא.
לא.
ממש ממש ממש לא.
אבל כל שכל ישר מבין את זה
שכל שבוחר להתעלם מהמציאות לא יגיד את זה
אבל בסדר
אותו שכל שמתעלם מזה הוא עסוק בעכשיו.
בעולם הזה. בכיף שלי עכשיו.
ולכן הוא לא מרים משקולות - כי קשה לו. עכשיו קשה לו.
עברי אנכיאו..
אושר. משמעות. תוכן.
איך שלא תקראי לזה.
תקשיבי,
אני יותר מתי אני מאושר ומתי לא
אני יודע שבימים שאני כל היום פרצוף בספר
טוב לי
אני מאושר
באותו יום בכמה ימים שאחריו
אני מרגיש בנאדם אחר
בימים אחרים
כשאני לא לומד
ורחוק
כמו היום למשל
אז רע לי, ואני בדיכאון ובא לי לצרוח על כל אחד.
אז אל תגידי לי שאני משלה את עצמי
כי אין לך מושג
וכשאני אומר אין לך מושג
אין לאף אחד בעולםםם מושג
איזה הבדל יש לי
בין יום עם תורה
ליום שאין בו תורה.
וזה לא רק לי. ממש לא.
איזה משמעות תהיה ללהקים משפחה?
כי כיף לי שיש לי אשה שתצחיק אותי?
או ילד חמוד שאני אצבוט לו את הלחיים?
המשכיות. "לא תהו בראה לשבת יצרה"
כל דבר, כל דבר
יש לו משמעות עליונה.
עם תורה,
יש משמעות אמיתית.
שהעולם היום מפותח בזכות משוגעים
אם לא היו משוגעים העולם לא היה מתקדם
והוא מסביר
איזה אדם שפוי ישקיע את כל הכסף והזמן שנתון לרשותו במקום שהוא עומד ללכת משם אחכ?!
אדם שפוי ישקיע בעולם הבא שלו!
(למרות שזה לא ככ נכון בעיני, כי יש מצווה ליישב פה את העולם. אבל אני חושב שהרעיון הובהר)
פרטי?
בדיוק היום דיברתי עם מישהו לגבי הסיכוי להיות מטפל וזה היה נשמע קשה מאוד.)
כתבתי שבהחלט יש הבדל באושר שלי עם התורה ובלי, ולא נכון לומר שאני משלה את עצמי..
כי אנחנו מתים אחרי כמה זמן..
אז הכל זמני
חוץ מזה
אממ..
זה שאלות יפות וטובות סהכ
כדאי לברר אותן לעומק..
שיהיה בהצלחה!!
אבל זה נכון גם לעוד אנשים
פשוט עלי אני יכול להעיד בתור דוגמא חיה
על אחרים
קודם כל צריך לבדוק מי קשור ועד כמה
לדבר לראות מה איתו
אבל בשורש העניין
איכשהו
יש הבדל.
וגם באדם שהוא מאוד רחוק, יש הבדל.
בפנים.
כמו שכותב הרב אלימלך בר שאול ^^^^^
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
