לא מרגישה בנח לכתוב... אבל זקוקה לעזרה.
סליחה מראש על אריכות הדברים. נשואים + 4 (גילאי 10 ומטה). היו הרבה עליות וירידות. עיקר הבעיה כשאני כועסת ומרימה את הקול (לדעתי לגיטימי בשעת כעס. כמובן ששומרת על הכבוד של בעלי ולא חלילה משפילה או מנבלת את הפה) בעלי מרגיש מושפל ומתחיל לקלל ולנבל את הפה בלי מעצורים (הוא מבחינתו גם מרים את הקול מתי שבא לו אבל מבחינתו הוא "גבר" ואני "אישה" ומרגיש מושפל כש"אישה" מעיזה להרים עליו קול). לפעמים גם כשלא מרימה את הקול אך נדמה לו שאני מרימה קול הוא "משתגע" מזה.
בעלי די שוביניסט ולא נח לו עם העובדה שהוא צריך לעזור בבית. אני עובדת במשרה מלאה וגם הוא אך עבודתו הרבה יותר גמישה מבחינת שעות עבודה.
בכל דבר שהוא עוזר הוא משווה את עצמו לחברים שלו ולאחרים וטוען שעוזר יותר מדי. מרגע שאני מגיעה מהעבודה אני ישר מתחילה בסדר יום של מקלחות, כביסות, ש"ב, מערכת, ארוחת ערב וניקיון הבית . מלבד פעמיים בשבוע, הוא זה שמפזר את הילדים בבוקר למסגרות ומחזיר אותם לקראת הערב. וכאן מתחילה הבעיה. הוא טוען שהתרגלתי לזה שהוא מפזר את הילדים וזה לא מתאים לו כי אני כבר לא מעריכה את זה ולכן אנחנו צריכים להתחלק בזה (לי יותר קשה מבחינת העבודה). עליי לא מקובל להתחלק בפיזור הילדים בבוקר מהסיבה הזאת (כמובן שאם הוא צריך להגיע לעבודה מוקדם וכד' אז אין בעיה בכלל) אבל "להפיל" את זה רק בגלל ש"התרגלתי" נראה לי הזוי. אני בגישה שאנחנו שותפים וצריכים לנהל את הבית יחד... אם לאחד מאיתנו יש יותר אפשרות לעזור אז למה לא?? כרגע אני מרגישה שהמצב הוא שאני עושה את רוב מטלות הבית בזמן שהוא שוכב על הספה עם הסמרטפון ומרגיש שהוא עשה יותר מדי כי הוא הביא את הילדים מהמסגרות. אציין שכשאני מבקשת עזרה ספציפית הוא עוזר בד"כ אבל לא בשמחה ולפעמים דוחה ודוחה עד שאני נאלצת לעשות בעצמי.
בעלי "שונא" נשים חזקות ודעתניות. לדעתו אישה צריכה לדעת את מקומה ולא לדרוש יותר מדי. כשהוא נחשף לנשים שמדברות על שוויון וכו' הוא ממש מתעצבן ואומר משפטים כמו: "הייתי מחרבן עליה" וכד' (סליחה על הביטוי)... לפני מספר ימים כשהתווכחנו בעניין הבהרתי לו שמבחינתי אם הוא לא רואה בעצמו שותף לבית והוא מתכוון שאני אסגוד לו על כל דבר שהוא עושה אני מעדיפה שהוא "יעוף" ושנתגרש. הוא ממש התעצבן ואמר שהוא יחזיק אותי עוד 15 שנה שאגדל את הילדים ואז "יבעט" בי. אני ממש נפגעתי, עשיתי טעות וסתרתי לו. בתגובה הוא נתן לי מכה ביד וזרק עליי נעל. אציין שזו פעם ראשונה שהרים עליי יד. אני המומה, כואבת ובעיקר לא יודעת מה לעשות. נראה לי שאם מישהי היתה מספרת לי את אותו הסיפור הייתי אומרת לה לחתוך ולהתגרש ועדיף כמה שיותר מהר.
אציין כי בעלי לעיתים מדבר בצורה מאוד לא יפה גם לילדים וקורא להם בשמות גנאי כמו "חמר" כלב" ילד מפגר" למרות שאני יודעת שאכפת לו מהילדים אבל הוא מתנהג אליהם כפי שהתנהגו אליו בתור ילד (היתה לו ילדות לא קלה) והוא טוען שהם לא עשויים מנייר.
היינו בטיפול זוגי עד שבשלב מסוים בעלי הפסיק לשתף פעולה והחליט שהוא מיצה.
המשכתי ללכת בעצמי אך הבנתי שבלעדיו ובלי השיתוף פעולה שלו אין לי לאן להתקדם. המטפל הבהיר לי שהוא חייב לטפל בעצמו.
עכשיו אני לא מדברת איתו. חושבת להתגרש... אני לא רואה איך הדברים הולכים להשתנות.
היו לנו תקופות ארוכות יפות יותר .... עד שבעלי מרגיש שאני "האישה" מזלזלת ב"גבר" ומתהפך. הקללות שלו איומות והוא בתגובה אומר "את יודעת שעליי לא מרימים את הקול".
חייבת עצות. מה לעשות???
תגובה נפלאה