הכללים: כל אחד יכול לכתוב רק שתי שורות.
אי אפשר לכתוב 2 הודעות שלך ברצף אחת אחרי השניה.
יושבים הם להם חי, יובל ותגל משחקים הם הימורים על הדשא שבחצר ג'נה השכנה
(מזה החירטוט הלא מוצלח הזה?)
לאחר שזלל את גרביו ולאור הקור ששרר באותם ימים יובל רעד מכפור ומלוכלך היה אך עד שיגיע הביתה יהיה כבר זריחה ושקיעה
שהוא טס חצי עולם בן רגע! והגיע ממש לבית של אחיו, לבית של קובי!!

יש לך 48 שעות להציל את העולם כמו שאתה מכיר אותו!!! זה מה שעליך לעשות:
הוא ראה הבזק אור מסנוור עולה מתוך מקום לא מרוחק, מהסלע שעליו ישב קובי!!
הוא נולד ללא אף, והוא לא מבין איך עליו להתעטש.
ולכן הוא עשה דבר כזה:
והוא צועד לאן שרגליו מובילות אותו.הוא יורד מהבמה.
שלטי הלוויה.

@ארי1,ראית ששיניתי חתימה??![]()
סוף.
רק אתה מכיר את עצמך מספיק טוב.
גלים.הוא חסום בנסיופ
ארצ'יבלדואז הוא מת
ואז היקום נחרב, שוב פעם.
סוף.
אתם חונקים!!!!!!!!!!!!!!![]()
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)