לפותח- למה כל כך ממהר לפייס

אם קשה לדבר איתה תכתוב לה מכתב ותסביר את עצמך בנחת

זה גורם לי לתסכול מטורף שאני לא אשם וצריך להתנצל...

אשכרה זה מה שהורס את כל הזוגיות

מעניין שבזה אין שיוויון זכויות....

אני מעדיפה שיגידו לי 200 פעם שאני טועה מאשר להגיע למצב של כזו זוגיות

אעיד על עצמי ולא לטובה

שאכן בעלי לימד אותי להגיד 'לא יודעת' 

באמת שלא ידעתי לפני כן לעשות את זה.

אבל תבין אותנו (לא נראה לי שכל הנשים ככה אבל אולי) שזה באמת קשה.

אין לך מושג כמה זה קשה לגאוותנים!!!

היא ילדה גדולה וצריכה להתנהג בהתאם.

יודע מה?

אולי באמת יש לנשים בעיה כי גם היום השביתה הדבילית הזו...

מילא היו מפגינים נגד כל סוג של אלימות אבל רק על נשים??

יש יותר אלימות נגד ילדים ובכבישים ובכל מקום במדינה מאשר נגד נשים

התקשורת נשלטת ע"י נשים וכל היום שומעים רק לטובת נשים זה פשוט גורם לי לגועל

ועד שזה התחיל השיח הזה לטובת נשים כל היום באמת חשבתי שצריך שיוויון זכויות מלא!

עכשיו? מבחינתי אישה שעסוקה בלדרוש דברים בגלל שהיא אישה אז היא סמרטוט

רוצה שיוויון זכויות? יש גם שיוויון חובות

אין קשר בין דיקלומים מאתרי רשת או פוסטים בפייסבוק לחיים האישים ומערכת היחסים הספציפית. רעייתך לא מייצגת את הארגונים הפמיניסטיים וסביר להניח שהיא לא יושבת ראש עמותת קולך, ואתה כנראה אינך גיל רונן כי הוא גרוש פלוס ילדים שלפי כמה מגיבי רשת הם בכלל אפריקניים. סדר את הבעיות עם בת זוגך בלי להפיל עליה את התיק של "התקשורת נשלטת על ידי" וכולי וגומר. עצם העובדה שאתה מערב בנושא הפרטי שלך ושל האשה את הדעה ש"אולי באמת יש לנשים בעיה" מעידה שאינך מגיע ממקום נקי לטיפול בבעיה. סדר את הראש ועשה הפרדה בין ההכללות והפוליטיקות ובין העניינים הביתיים והאישיים.

הנשים, אלא רק את השמאל הקיצוני ואת קרנות החוץ שמממנות אותם בסכומי עתק. לא שמעתי אותם יוצאים נגד אונס נשים בדרום תל אביב, עי מסתננים למשל..

זה נשמע כל כך בלתי נסבל שאתה רוצה להיפטר ממנה. הפתיח מאוד לא נעים.

אפשר לשאול איך אפשר לקרב את אשתי אלי?

איך אפשר להשפיע עליה שתגמיש את עמדותיה?

או כמו שאמרו פה אפשר והמילה גאווה לא מתאימה כאן בכלל? כי זה לא מה שהיא . 

אני לא מזלזלת חס וחלילה בתחושה שלי תסכול אינסופי שאתה בטוח חווה מהקשר. 

אבל אני למדתי בזוגיות שאני לא משנה אף אחד חוץ מעצמי. ויתכן שההסתכלות שלך עליה צריכה להשתנות , 

קצת יותר עין טובה ולהחמיא. אולי היא מרגישה את השבריריות של הקשר שלכם והיא לא מסוגלת להודות בטעויות, 

כי זה נראה לה שאתם על סף תהום? ואולי היא ממשפחה שלהודות בחוסר ידע וחוסר טעויות זה נחשב לאיסור חמור? 

ואולי היא זקוקה לבן זוג שלא לוקח ללב כל טעות שלה? ואולי היא מרגישה שאתה מנסה להשפיל אותה בזמן שהיא מודה על טעויות? אני מציעה לך להיות רק ממוקד בך. לפעמים נראה שהאחר פועל נגדנו, וזה בכלל לא ככה, הוא פועל ואנחנו מפרשים את זה כנגדנו. 

הכי חשוב זה לחמם את הקשר ביניכם ואז עניינים מסתדרים. איכשהו

כי זה לא צריך להיות כך

וכשהאופוריה תעבור ובכל וויתור מצידו הוא יראה שזה בא על חשבונו

יש מצב שיפתח פה שירשור כמו למעלה.....

תחשבי על זה, את אולי עקשנית ורוצה את הכל בדרך שלך. אבל בנישואים יש שניים...

ושני הצדדים צריכים לבוא לידי ביטוי בקשר

ורק כשזה שניכם ביחד אפשר להגיד שזו זוגיות טובה באמת

הוא היחיד שלא שונא לגור עם אישתו

שאלתי אותו, למה הוא אומר את זה

אמר שזו התחושה שלו לפי מה שהם מספרים 

ואחד מהחברים שלו באמת בזוגיות בעייתית שהרבה מזה בגללו

אבל יש גם כאלה שלא היית מנחש שקשה להם בזוגיות 

כשמדובר בשני אנשים בוגרים כל אחד לוקח אחריות על הצד שלו בעניין

בדר"כ זה לא שחור ולבן - אחד צודק והשני טועה אלא לכל אחד יש אחריות מסוימת למה שקרה וכל אחד לוקח אחריות על החלק שלו

כאילו הן עושות לו טובה....

ולכל אלו שאומרים ככה זה אצל כולם אז זה לא נכון ולא פייר

אי אפשר לבנות ככה זוגיות...להגיד ככה זה אישה זה לא פיתרון

אני יכול להגיד אני גבר ובא לי לשכב עם עוד נשים אז מה אני עושה את זה??

התחתנתי וחלק מהזוגיות זה לשנות דברים שלצד השני לא מתאים

סוג של חומר גלם וכל אדם צריך לעבוד על המידות שלו

מקווה שתשני את הגישה שלך לפני שתינשאי.

בשיחות בגלל הגאווה שלה וחוסר ההגיוניות תמיד נוצר פיצוץ....

אני מנסה לפעמים להתעלם ממנה ושוב הגאווה שלה לא מזיזה לה....

לא יודע כבר איך להגיב איתה....

לפעמים אני חושב פשוט להתרחק ממנה שלא יהיה בנינו כלום רק דיבורים טכניים

אולי אתה תורם למצב כי פוגע בה בי להרגיש. חבל.. כדאי בירור מעמיק

יש לך מושג מה התלונות שלה עליך? יכול להיות שיש בהן גרעין של אמת?

אתה אומר "חוסר הגיוניות" - גברים ונשים שונים מאד מאד אחד מהשני, מה שהגיוני בתפיסה שלה לא הגיוני בתפיסה שלך וכן להפך. 

גם אם היא לא רוצה טיפול זוגי או סדנא זוגית אם אתה תלמד לבד על תקשורת זוגית ואיך מתקשרים עם אישה אתה יכול לשפר את איכות החיים שלך באופן דרמטי.

שים לב שאתה חוזר על צמד המילים "הגאוה שלה" ממש כמו על מנטרה. אם תשים את הגאוה שלך בצד ותלמד מה זה אישה אולי ההסתכלות שלך תשתנה. אבל אתה חייב להיות מוכן להפתח לשינוי גישה, עם גישה שלילית כל כך עליה יהיה לך קשה מאד להשיג שינוי

אדם שמתעקש ועצבני, לא תמיד זה בגלל שהוא כזה וזהו- זה יכול להיות מקושי שיש, קושי אישי פנימי- וצריך לפרק אותו.

היא עובדת בנוסף לבית? יש לה קצת זמן לעצמה להתאוורר? היא באמת מנצלת את הזמן הזה להתאווררות אם יש לה אותו? (אני יכולה להעיד על עצמי שכשאין לי את הזמנים האלה ואני רק באינטנסיביות בית-עבודה-ילדים-בעל וחוזר חלילה, אני פשוט נהיית עצבנית וחסרת סבלנות כלפי כולם! וזה לא נעים בכלל...גם לי. בעיקר לי.)

צריך להבין מאיפה זה בא... אפשר לצאת ל"דייט" רגוע באיזה ערב. לשים בייביסיטר ולסוע לאיזה מסעדה או טיילת.

לדבר סתם על החיים, לא על דברים טעונים. רק לכיף! לשאול 'מה שלומך?' ו'איך את מרגישה?' ולהקשיב באמת באמת. בלי ביקורת ובלי דיבורים על הילדים או על דברים טכניים של הבית. רק על עצמכם ומה שלומכם.

אבל לא חד פעמי.... כמה פעמים... אולי פעם בשבוע קבוע...

זוגיות ותקשורת- זה דבר שחייב להשקיע בו. הוא לא קורה ומתגלגל מאליו...

ממש בהצלחה!

שאנחנו מושלמות וכבר נשנה את הגברים

לכל אחת נופל האסימון בזמן אחר,שאי אפשר לשנות אף אחד,בקושי את עצמינו

דרך אגב יש כאלה שלא נופל להן האסימון אף פעם

כי זה - באמת גאווה... לחשוב שאני מי שלא אני...

הבעש"ט אומר קצת יותר מזה- איפה שאתה רואה בעיה אצל מישהו, כנראה שהבעיה הזאת נמצאת אצלך באיזה מינון כלשהו. ולכן אתה צריך לתקן את עצמך בעניין הזה. 

בס"ד

הוא התחיל את השיחה בעזרה איך להתמודד עם אישה שלא יודעת להודות בטעיות....

הוא סובל מזה שהוא צריך להשפיל את עצמו כל הזמן ורק הוא צריך לבקש סליחה 

(...)

ואת עונה בתגובה ארוכה ומדופלמת איך שהוא הטועה והוא זה שצריך להתחשב בה והוא והוא והוא....

זה שהגמרא כותבת שנשים דמעתן מצויה... ואתם לוקחות את זה למקומות לא טובים זה לא מחמאה בשבילכן.

וסלחה מכל הנשים כאן בפורום....

למה עם הבעל מבקש סליחה על משהוא שהוא לא עשה... אלא האישה דמינה שהיא חשבה שהוא התכוון לחשוב שהוא יעשה...

ואחרי כמה שנים היא תראה משהוא וזה יזכיר לה את מה שאולי היה לפני 15 שנה ואז הכל יצוף שוב....

אז אנא....

ואלי אני טועה....

כמו שכתבו כל מקרה לגופו 

קשה מאוד לרדת לשורשם של דברים אפילו לאלו האובייקטיביים שמכירים מקרוב

יש קושי כללי לנשים להתפייס לבקש סליחה זה ידוע ממקורותינו יש הרבה מה ללמוד כיצד לשוחח עם האשה

בנוסף, בהחלט יש מצבים של אשה קשה ואפילו רעה

בסופו של דבר במצבים כאלה זה אתה והיא אף אחד אחר לא חווה את הדברים

שב עם עצמך ותחשב תמונה כוללנית של רווח והפסד ומה בכל זאת אתה מרוויח ממנה 

החל מנקודת המוצא של "דיין שמצילות אותנו מן החטא" הקמת בית ומשפחה וכדומה

שווה כל מאמץ לשמר את המסגרת המשפחתית ולהשקיע בה

לנסות ללמוד לתפעל אותה תוך התחזקות וגם חשוב במיוחד "קבלה עצמית" 

התחזקות בלימוד תורה וקיום מצוות תמיד כדאית

התחזקות שמניבה לרוב הערכה וסמכות 

אימוץ טקטיקות שונות בזוגיות לבדוק בזהירות טקטיקות חדשות שעוד לא ניסית

לנסות לפתור דברים לבדך להיות החלטי יותר ופחות להיות תלוי בה 

לחפש להתחזק

וכמובן להתפלל לה' שיכוון אותך ויפתח את לבכם

ותשכון ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות

טיפול זוגי דחוף! אם כמובן רוצים להמשיך בקשר.

בורחים כל עוד הראש מחובר לכתפיים והארנק לכיס.

בשביל לריב צריך שניים. וכאשר מדובר במקרים כמו שאת מתארת דרוש טיפול, לא יעוץ. אם רוצים להמשיך בקשר. במקרים כאלה יש חבילות שאין מנוס מלפרק אותן.

אז ההמלצה שלי זה ללכת לייעוץ.

ממש לא צריך להתבייש בזה..

חלק מזוגיות טובה, זה לדעת מתי לבקש עזרה עוד לפני שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי לפתור את הבעיות.

ובנוסף אכן צריך לבדוק שהיועץ לא שרלטן.

חלק מהתפקיד של היועץ, זה לעזור לבעל להעמיד את האשה במקום.

(לא ח"ו להשפיל אותה, אבל להגיע למצב שהם שותפים שווים בזוגיות.)

זה מה שהוא חושב עליה. מה דעתך על מה שהיא חושבת עליו...? למי אתה אמור להאמין? לכן המצב דורש טיפול. לא יעוץ.

בני-אדם נורמליים אוהבים ללכת להתייעץ אבל לא אוהבים להיות מטופלים.

ובד"כ אנשים נורמליים, יבחרו במשהו שהם מרגישים שהם אוהבים,

גם אם תוכן הפגישה הוא למעשה זהה.

לכן, כדאי לדעת באילו מילים עדיף להשתמש.

לפי הרגש, האישה תמיד צודקת. 

לא רק זה, לפי הרגש, גם כשהיא סוף סוף יודעת שהיא לא צודקת, היא דורשת ש"יתחשבו בה".

אין פה עם מי לדבר בכלל...

אולי הוא לא צריך לדרוש ולא להלחם מי צודק. אולי הוא צריך להמשיך ולהוריד את הראש ולהסכים שהיא צודקת, רק כדי לא להגיע לויכוח.

מה הוא ירוויח מזה? תסכול מתמשך ורמיסה מתמשכת.

אי אפשר להתכחש לעובדה שלאנשים יש חילוקי דעות. חילוקי דעות יוצרים ויכוח, כל עוד לא מתעקשים שיש צד שתמיד צריך לוותר כדי לא להגיע לויכוח.

אם יש ויכוח, בדרך כלל יש מי שצודק ומי שטועה.

אבל... יודעת מה. ננסה ללכת לפי השיטה שלך. איך מדברים רגש ולא מגיעים לויכוח עם מי שצודק תמיד?

מדובר פה באורחות חיים של שני אנשים שחיים אחד בתוך הקישקעס של השני.

לכל ריפוי ידיים יש משמעות של הפסד מעשי. 

וטיפוסים כמתואר, רומסים גם בלי שיש עימות. 

ורוב האנשים, לפחות רובם, לא נהנים לחיות את החיים שלהם ברפיון תמידי.

משלת משלים על הורדת ידיים ורפיון. אמרת באופן עקרוני שבזמן שההגיון נכשל, הפתרון הוא לדבר אל הרגש. 

בסך הכל עניתי למה שאמרת, בלי לכוון למקרה מסוים.

אני דברתי פרקטית.

משל הוא לא תאורטי אלא כלי להסביר משהו שהוא רחוק מהמושגים המוכרים שלנו. 

אמרתי באופן מעשי שכאשר יש מלחמה עם אישה עקשנית פתרון אפשרי הוא לא להלחם חזרה.

לברר עניין מבחינה תאורטית יכול להבהיר את הנושא בצורה שמתאימה להמון מקרים פרטניים.

מה שאמרת באופן "מעשי", יכול מבחינה "מעשית" להתאים לכל מקרה שבו יש אישה עקשנית, ולאו דווקא למקרה שלי או שלו או שלך.

ולגבי הפתרון שלך לגופו, קל לומר לא להלחם. בפועל, או שאתה לא נלחם כי נכנעת, או שאתה כאילו לא נלחם, אבל בעצם נלחם באמצעות גישת הפאסיב-אגרסיב. אתה אולי לא צועק עליה, אבל אתה לא מוכן לדבר איתה עד שתרגע ובעצם תתאים את עצמה לתנאים שלך.

אתה מדבר, היא צועקת. מה תעשה? תפסיק לדבר, או שתמשיך לדבר בתגובה לצעקות שלה?

זו גם צורה של מריבה. 

כל פעם שהיא תתחיל לצעוק, תסובב לה את הגב ותפסיק לדבר. זו גישה של פאסיב-אגרסיב.

זה לא חוכמה.

גם להיות בן-זוג שאוהב..

החוכמה זה לגרום לזוגיות להיות הדדית, בייחוד כשהיא כרגע ממש לא כזאת.

לעשות שלום, זה לא רק לרצות, וגם לא רק להוריד את האגו ולוותר.

צריך לדעת לעשות שלום, ובלי הדדיות זה לא ילך..

שלום-בית זה שכל אחד מהם ימצא את המקום המתאים לו בזוגיות.

אם היא מוצאת את המקום המתאים לה, ולא אכפת לה שהוא לא מוצא את המקום המתאים לו.

אז יש כאן בעיה..

זה שהוא יוותר לה כל הזמן, זה לא נקרא שלום-בית,

אא"כ מדובר על משהו זמני שמטרתו זה להגיע לבסוף לשלום בית אמיתי.

היום אנחנו לצערינו בדור שמגדל לא מעט אנשים אנוכיים,

ולכן "כמים פנים לפנים, כן לב האדם לאדם." הרבה פעמים לא עובד.

"אל תהיה צודק, תהיה חכם!" - זה משפט נכון כשמתעסקים עם אנשים לא הגונים.

השאיפה שאמורה להיות לזוג זה שהצדק והחוכמה ילכו יחדיו.

להעמיד במקום אפשר גם כשנמצאים במעמד שווה.

מאד לא ברור מה קרה אצלכם, ואת לא צריכה לפרט אם זה אישי.

אבל זה נשמע שעשית לו הרבה "סרטים",

וכל הכבוד לבעלך שהוא הצליח להתמודד עם זה.

אבל אני לא חושב שזה יותר מדי בריא לזוגיות לעשות את זה.

ולכן לא הייתי ממליץ לכל גבר לפעול בצורה הזאת.

במקום לעשות מלחמת אגו, עדיף לעבוד על עצמנו ולעשות מלחמת ענווה.

פשוט מההודעה הקודמת שלך זה לא היה נשמע כך.

את גם צודקת שאין טעם לבקש סליחה בשביל שתשתקי, וזה מאד פוגע.

אם זה כפי שאת מתארת, אז בזוגיות שלכם יכול להיות שהייתה הדדיות מלכתחילה,

ואז אין בעיה שמדי פעם הוא יוריד את הראש, ומדי פעם את תורידי את הראש.

עד שתמצאו כל אחד את המקום שלו, ואז כבר תדירות הורדת הראש יורדת..

אבל במקרה כאן, לא נשמע שיש הדדיות.

בין אם זה ממנה (כפי שהוא מתאר) ובין אם זה ממנו (כפי שאולי היא תתאר).

לכן, הדבר הנכון הוא למצוא גורם שלישי שיעזור להם למצוא את הדרך לזוגיות הדדית.

הייתי כבר עייף מלהתנסח טוב.

כוונתי במשפט השני שאותו הדבר גם להיות...

אני מצטט:

"ואם צריך אפסיק לדבר." עכל"ק.

לחייך באהבה לזה שיורד עליך בלי סוף. 

דיברנו על רפיסות, דיברנו על כניעה. 

איפה ההבדל?

רוב האנשים לא שמחים כשכל הזמן בועטים בהם.

רוב האנשים בכלל לא רוצים, לא מסוגלים ולא אמורים לחייך "באהבה" (זה לא נשמע לך קצת דביק?) כשצועקים עליהם ומנסים לרמוס אותם בפעם המי-יודע-כמה.

אני חוזר ומזכיר לך שהשרשור הזה נפתח בגלל שלכותב נמאס לנסות לפייס ולהציג פנים של שמחה ואהבה, בעיקר כשהגישה שלך לא הביאה לו לא שמחה, לא אהבה ולא שלום.

אני הייתי מציע גירושין בלי מלחמה, אם אפשר בכלל עם טיפוס כזה. 

אני רק מסתמך על המילה שלו, או על המילה שלך.

לפי הסיפורים שלו, הוא מתאמץ להיות בסדר ולהתנצל גם כשהוא צודק, ונמאס לו מזה. 

ולפי הסיפורים שלו, הוא בסדר.

לפי הסיפורים שלך, לא התאמצת בכלל, וציפית להתנצלויות גם כשלא צדקת, וגם היום את מצדיקה את ההתנהגות הזו בכל מיני תירוצים.

ולפי הסיפורים שלך, את לא בסדר.

ומשלל תגובות פה של גברים ונשים כאחד, רואים שאת לא יחידה, אלא חלק מתופעה נרחבת של אנשים שבטוחים שלנשים מותר להיות לא צודקות ועדיין לדרוש כל מה שלא מגיע להן.

היות וכל התגובה שלך תוקפת אותי אישית, במקום להתייחס לגופם של דברים ולנושא השרשור.

כולל דמגוגיה לא קשורה בכלל.

כשאומרים לך משהו שלא נחמד לך לשמוע, את חושבת שתוקפים אותך אישית. גם אם זה ענייני לגמרי.

ואז את חושבת שאת חייבת להחזיר, או לכל הפחות להשתלח חזרה עד שיתנצלו, או ישנו את הדעה.

וזו בריונות. וזה - לפי הסיפורים שלך, מה שעשית לבעלך. ואם את עושה את זה פה עכשיו, כנראה שזו תכונת אופי שסיגלת לעצמך, ואת עדיין עושה את זה.

ואת שואלת שוב, אחרי שהסברתי, מאיפה אני מחליט שלא צדקתי? 

בגלל הגישה הכללית שלך, גם זו שמשתקפת בתגובות האחרונות שלך, וגם כשסיפרת כמה בעלך היה צריך לפייס אותך למרות שזו לא אשמתו, רק כי לאישה יש אגו, וקשה לפייס אותה, ולפני ואחרי לידה וכו'

את יודעת איך קוראים לאדם שמנסה להכריח את השני להסכים איתו או לציית לרצונות שלו? - קוראים לו בריון. ההתנהגות שלך היא בריונות. 

כמו שהיית חושבת שבריון הוא גבר שצועק על אשתו עד שתציית לו ותפייס אותו, כי הצעקות שלו מלחיצות אותה או לא נעימות לה והיא רוצה להפסיק את המצב הזה, 

באותה מידה אישה שעושה ברוגזים ובכיות ועצבים ומריבות עד שבעלה יציית לה או יפייס אותה, מתנהגת בבריונות.

אני די בטוח שתתנגדי נחרצות לכל גילוי של התנהגות שכזו מצד גבר. 

למה את חושבת שלאישה מותר להיות בריון?

אם היית שומעת על אישה שחיה עם גבר שכל הזמן צועק עליה ומעליב אותה עד שתפייס אותו ותרצה אותו ותנסה להסביר לו כי הוא גבר עם אגו וכבוד, אז קשה לפייס אותו, והוא מתעצבן בקלות וכו'

גם אז זה היה נשמע לך סביר ונכון?

או שזה נכון רק לאישה שצריך לפייס אותה כי היא אישה עם אגו שקשה לפייס אותה?

התפתח ויכוח לא משנה על מה

אני פגוע בטירוף וכבר לא מסוגל לפייס

תמיד אני מפייס ונמאס לי

מבחינתה יכול להיות מצב שהריב יימשך גם שנה והיא לא תעשה כלום כדי לסיים אותו.

מה היא כן תעשה? מלחמות ודווקא כי שאני יתייחס אליה.

מזכיר משהו?

נכון...את חמאס שכדי שיתייחסו אליו פותח במלחמה

הבסיס זה לשבת על קפה ולדבר.

הבעיה זה שהיא מרגישה שהיא עושה לי טובה שהיא מתפייסת בגלל זה נמאס לי.

גם להתנצל על דברים שלא עשיתי וגם להרגיש שעושים לי טובה??

זה האגו שאני מדבר עליו.

כאילו שאני צריך כל פעם מחדש לתת לה סולם כדי לרדת מהעץ הגבוה שהיא טיפסה עליו.

וזה כי היא יודעת שהמשפחה אצלי קודמת להכל ולכן אני יוותר.

בגלל זה הדרכה לא תעזור מחפש פתרונות מעשיים

מיואש כבר!

כולם מכירים ויודעים את מאמרי חז"ל (אני מקווה)

אישה שיודעת שהיא נבראה מהצלע... ושדמעתה מצויה... והיא רגישה יותר...

אז שלא תקשה על בעלה לפייס אותה ולתת לה את מה שהיא צריכה...

זה לסתור לבעל על הלחי ולהגיד לו תפייס אותי....

ושוב תעני לנו שהאישה היא....

שוב פעם...

הן דורשות שיוויון זכויות ולא שיוויון חובות..

עסוקות במניפולציות.

מעניין מה היה קורה אם גבר היה אומר הצורך שלי זה להיות עם עוד נשים חוץ מאשתי..

הרי זה גם סוג של ככה אלוהים ברא אותנו.

אבל כמו שגבר משנה את ייצרו בשביל שלום בית ככה אמורה להיות גם אישה

אולי עם יעוץ טוב היא תבין את הבעיה שהיא נפגעת ולא רוצה להתפייס.

זו לא בעיה שלו, זו בעיה שלה.

אבל מבחינתך תמיד "הוא" צריך לדאוג לסדר את העניינים.

אם הוא פגע, ודאי שהוא צריך לבקש סליחה, אבל באמת. לא סתם לבקש סליחה כדי ש"היא" תשתוק.

ואם הוא מבקש סליחה והיא לא סופרת אותו, הוא צריך לספוג את זה ו"להתמסר", כדי שאולי בסוף היא תעריך אותו.

ואם היא פגעה, אסור לו להיות ברוגז ולעשות סצנות כמו שהיא עושה בכל פעם שהיא מתרגזת ונפגעת. הוא זה שצריך להסביר לה, כאילו הוא מתנצל ומבקש סליחה על זה שהיא פגעה בו...

בקיצור, די ברור שמבחינתך הגבר תמיד צריך לפייס והאישה.. טוב... אם היא צודקת ואם לא, היא תחליט איך להתנהג.

זה נשמע מאוד מעוות, ואומלל מי שחי עם אישה כזו.

אף אחד לא צריך להמשיך בברוגז שנה.

אם יש ברוגז שנה, מתגרשים.

נדמה לי שהשרשור נפתח בשאלה של אדם שלא רוצה כל החיים שלו לבקש סליחה על שפגעו בו, ולסבול מברוגזים של שנים על שטויות.
אז את בעצם מציעה לו להמשיך להיות סמרטוט. בשביל עצה כזו הוא לא היה צריך לשאול אף אחד, כי זה בדיוק המצב שבו הוא נמצא.

ואם את יודעת שאת עצבנית עליו בגלל שאת לפני או אחרי לידה, או כי "את אישה" זה אומר שזה לא באשמתו, ואת צריכה להתגבר על עצמך ולא לדרוש ממנו להתגבר על עצמו למרות שאת לא צודקת.

זו פשוט חוצפה.

אם הוא לא הצד הפוגע, אם זה לא באשמתו, הוא לא צריך לבקש סליחה ולא צריך להתחנן שהאישה תסלח לו.

שתפסיק להיות ילדה קטנה, שתיקח אחריות על עצמה ועל העצבים שלה ותשלוט בעצמה.

מה השלב הבא? אני רעב אז אני מנשנש מדוכן פלאפל שעברתי ליד, וכשבעל הדוכן צועק עלי שלא שילמתי, אני אומר לו שהייתי רעב והוא צריך לפייס אותי?

משקף בדיוק את המציאות...

מי רוצה לחיות בברוגז כל הזמן?

אבל גם מי רוצה לחיות כל הזמן בהרגשה מנוצלת והוא זה שצריך כל הזמן להתכופף ולהתחנן על נפשו...

והכל בתירוצים כמו:

"הורמונים" אני לפני... אני אחרי...

"אישה דמעתה מצויה..." ולכן אני יכולה לבכות ואתה צריך להתחנן..."

חבל שיש נשים שמנצלות לרעה את החולשות שלהן...

וזה לא כל הנשים. כמו שלא כל הגברים רעים....

לצערי הבכי שלה כבר לא עושה עליי שום רושם...

נהייתי אטום

כי אני יודע שזה סוג של מניפולציה

כמו ילד קטן שנשכב על הרצפה בסופר כי הוא רוצה שוקולד...

יכול להיות שבכלל לא קלטה שההתנצלויות שלך הן מהפה ולחוץ ושלא באמת אתה מבין שפגעת ולכן היא לא מבינה שאתה צובר כעסים. הפתרון הוא לא גירושין אלא טיפול כדי לשפר תקשורת.

כתוב "ואל אישך תשוקתך" "והוא ימשול בך" שני העונשים האילו הם לא  מטבעה של האישה, אישה אוהבת למשול ולהחליט. העונשים האילו מרגזים את טבעה ולכן היא מנסה לדחוק אותם, כיצד? להפגין כוחניות.

לדעתי, תעשה לה פסכולגיה הפוכה, איך ? כך:

אישתי (תנשך את הלשון והשפתים) קרא בשמה (נשים אוהבות שהבעל קורא להם בזמן ריב בשמם ולא בלשון חיבה זה מעצבן אותן יותר) "את צודקת במקרה הזה"... את מבינה במקרה הזה טוב יותר. ועזוב את האזור בנחת. היא תחזור אליך ותגיד " באמת אתה חושב ככה?, "מה אתה לא ידעת את זה?" ואתה עונה בפשטות את מה שבאמת אתה חושב ,תן לה להבין שגם לך יש דעה ואתה לא כופה את זה עליה. זה עובד. כמה רגעים אחרי זה, היא תתחיל לחשוב על מה שאמרת. אם תגיד לה שהיא צודקת בלי לאמר את דעתך וקרת טעות המלחמה תחזור, היא תאשים אותך היא תראה לך, שלך אין דעה ושאתה לא מבין בכלום ועוד מלים שהאוזן לא רוצה לשמוע. תאמר את דעתך ותן לה לעשות את ההחלטה. זה יקרה כמה פעמים בסוף לפני שהיא אומרת את דעתה או בכול החלטה היא תבוא קודם אליך. זאת אישתך, לפני שהתחתנתם קראת לה אישה חכמה אישה שיודעת מה שהיא רוצה לא פרשת את זה למידת הגאוה והעקשנות. ה' רצה שתתחתנו והעבודה שלך התחילה גם העונש של האדם "בזעת אפיך תאכל לחם"  אפיך עם הרבה כעס ולחם זאת האישה. האישה נקראת לחם. בהצלחה (תפילה ואמונה בקב"ה עוזרים הרבה)

איך זה שרובן המוחלט של הנשים פה וחלק מן הגברים, חושב שהגבר צריך להתגבר על טבעו ולהשפיל את עצמו - גם אם הוא צודק, מול אישה שלא רוצה להתגבר על טבעה ואפילו לא צריכה להשפיל את עצמה - אפילו אם היא לא צודקת?

האם הייתם ממציאים תירוצים ש"ככה זה" ו"זה טבעו של הגבר" במקרים בהם גבר היה מתנהל בכוחניות?

עכשיו מותר לאישה לעשות ככל העולה על רוחה, בגלל  שהיה פעם חסיד שהיה מוכן לבלוע הכל מאשתו המרשעת והמגעילה, רק בגלל הסיבה הזו.

גיברת, אם הגבר יגיד שמסיבה זו הוא מוכן לספוג את הבריונות והחוצפה שלכן, זו זכותו, אבל כשהבריון והשודד מנופף בזה כהיתר לגיטימי להמשיך בפשעיו, זה כבר מצביע על אובדן כל מצפן מוסרי.

רק לשם גילוי נאות, מצד הדין אדם יכול לגרש אפילו אישה שהקדיחה את תבשילו. יש אומרים אפילו מצא אחרת נאה הימנה.

לכן עצתי לכל אחד שסובל מאישה שמקדיחה את תבשילו ואת חייו על בסיס קבוע, דבר ראשון לגרש אותה. אחר כך שימצא אחרת נאה הימנה, שלא תמרר לו את החיים ועוד תחשוב שמותר לה כי היא אישה או כי היא מצילה אותו מן החטא בימים שבהם היא לא מורדת.

לא רוצה להתגרש הוא רוצה עידוד. בסופו של דבר זאת תהיה החלטה שלו.

קראתי לאחרונה שאיזה רב אחד שעשה מקבילה מהלכות שבת לחיי הזוגיות...

בעל הוא "הטמנה" כל הזמן עסוק בלהטמין את הבעיות שיש לו בחיי הזוגיות..

אישה היא "החזרה" כל הזמן עסוקה בלהחזיר דברים ישנים ולעורר כעסים שהיו או לא היו מלפני שנים רבות...

ויש באמתחתי לצערי הרב כמה דוגמאות לזה...

מובא בגמ' נידה (לא: ) "שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי ... ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת..." ורש"י מסביר שהאדם נברא מהאדמה  - שהוא עפר תיחוח נוח ליבטל. אבל האישה נבראה  מבשר ועצמות קשין. עצם - כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע.

יוצא מכל זה שלאישה מטבעה הרבה יותר קשה לסלוח או להודות בטעות.

הדרך היחידה עם אישה זה להסביר ולהסביר בנחת ועוד פעם בנחת בלי להתרגז. ולפייס אפילו כשצודקים... כדאיתא במס' שבת "עשרתן ערבתן הדליקו את הנר" ורש"י מסביר שיאמר בנחת שיקבלו ממנו בני ביתו. 

זה גם יעזור לך לתיקון המידות.

וכל זוג צריך רב גדול שידריך אותם.

כל טוב ובהצלחה.

נ.ב. האר"י ז"ל אמר שבדור האחרון יראי השם יתנסו בשלום בית.

בשבילך צריך להביא את הציטוט מהרמב"ם שהגבר צריך להראות פני כעס כדי להטיל אימה על אשתו שתתנהג כראוי.

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)