לפותח- למה כל כך ממהר לפייס

אם קשה לדבר איתה תכתוב לה מכתב ותסביר את עצמך בנחת

זה גורם לי לתסכול מטורף שאני לא אשם וצריך להתנצל...

אשכרה זה מה שהורס את כל הזוגיות

מעניין שבזה אין שיוויון זכויות....

אני מעדיפה שיגידו לי 200 פעם שאני טועה מאשר להגיע למצב של כזו זוגיות

אעיד על עצמי ולא לטובה

שאכן בעלי לימד אותי להגיד 'לא יודעת' 

באמת שלא ידעתי לפני כן לעשות את זה.

אבל תבין אותנו (לא נראה לי שכל הנשים ככה אבל אולי) שזה באמת קשה.

אין לך מושג כמה זה קשה לגאוותנים!!!

היא ילדה גדולה וצריכה להתנהג בהתאם.

יודע מה?

אולי באמת יש לנשים בעיה כי גם היום השביתה הדבילית הזו...

מילא היו מפגינים נגד כל סוג של אלימות אבל רק על נשים??

יש יותר אלימות נגד ילדים ובכבישים ובכל מקום במדינה מאשר נגד נשים

התקשורת נשלטת ע"י נשים וכל היום שומעים רק לטובת נשים זה פשוט גורם לי לגועל

ועד שזה התחיל השיח הזה לטובת נשים כל היום באמת חשבתי שצריך שיוויון זכויות מלא!

עכשיו? מבחינתי אישה שעסוקה בלדרוש דברים בגלל שהיא אישה אז היא סמרטוט

רוצה שיוויון זכויות? יש גם שיוויון חובות

אין קשר בין דיקלומים מאתרי רשת או פוסטים בפייסבוק לחיים האישים ומערכת היחסים הספציפית. רעייתך לא מייצגת את הארגונים הפמיניסטיים וסביר להניח שהיא לא יושבת ראש עמותת קולך, ואתה כנראה אינך גיל רונן כי הוא גרוש פלוס ילדים שלפי כמה מגיבי רשת הם בכלל אפריקניים. סדר את הבעיות עם בת זוגך בלי להפיל עליה את התיק של "התקשורת נשלטת על ידי" וכולי וגומר. עצם העובדה שאתה מערב בנושא הפרטי שלך ושל האשה את הדעה ש"אולי באמת יש לנשים בעיה" מעידה שאינך מגיע ממקום נקי לטיפול בבעיה. סדר את הראש ועשה הפרדה בין ההכללות והפוליטיקות ובין העניינים הביתיים והאישיים.

הנשים, אלא רק את השמאל הקיצוני ואת קרנות החוץ שמממנות אותם בסכומי עתק. לא שמעתי אותם יוצאים נגד אונס נשים בדרום תל אביב, עי מסתננים למשל..

זה נשמע כל כך בלתי נסבל שאתה רוצה להיפטר ממנה. הפתיח מאוד לא נעים.

אפשר לשאול איך אפשר לקרב את אשתי אלי?

איך אפשר להשפיע עליה שתגמיש את עמדותיה?

או כמו שאמרו פה אפשר והמילה גאווה לא מתאימה כאן בכלל? כי זה לא מה שהיא . 

אני לא מזלזלת חס וחלילה בתחושה שלי תסכול אינסופי שאתה בטוח חווה מהקשר. 

אבל אני למדתי בזוגיות שאני לא משנה אף אחד חוץ מעצמי. ויתכן שההסתכלות שלך עליה צריכה להשתנות , 

קצת יותר עין טובה ולהחמיא. אולי היא מרגישה את השבריריות של הקשר שלכם והיא לא מסוגלת להודות בטעויות, 

כי זה נראה לה שאתם על סף תהום? ואולי היא ממשפחה שלהודות בחוסר ידע וחוסר טעויות זה נחשב לאיסור חמור? 

ואולי היא זקוקה לבן זוג שלא לוקח ללב כל טעות שלה? ואולי היא מרגישה שאתה מנסה להשפיל אותה בזמן שהיא מודה על טעויות? אני מציעה לך להיות רק ממוקד בך. לפעמים נראה שהאחר פועל נגדנו, וזה בכלל לא ככה, הוא פועל ואנחנו מפרשים את זה כנגדנו. 

הכי חשוב זה לחמם את הקשר ביניכם ואז עניינים מסתדרים. איכשהו

כי זה לא צריך להיות כך

וכשהאופוריה תעבור ובכל וויתור מצידו הוא יראה שזה בא על חשבונו

יש מצב שיפתח פה שירשור כמו למעלה.....

תחשבי על זה, את אולי עקשנית ורוצה את הכל בדרך שלך. אבל בנישואים יש שניים...

ושני הצדדים צריכים לבוא לידי ביטוי בקשר

ורק כשזה שניכם ביחד אפשר להגיד שזו זוגיות טובה באמת

הוא היחיד שלא שונא לגור עם אישתו

שאלתי אותו, למה הוא אומר את זה

אמר שזו התחושה שלו לפי מה שהם מספרים 

ואחד מהחברים שלו באמת בזוגיות בעייתית שהרבה מזה בגללו

אבל יש גם כאלה שלא היית מנחש שקשה להם בזוגיות 

כשמדובר בשני אנשים בוגרים כל אחד לוקח אחריות על הצד שלו בעניין

בדר"כ זה לא שחור ולבן - אחד צודק והשני טועה אלא לכל אחד יש אחריות מסוימת למה שקרה וכל אחד לוקח אחריות על החלק שלו

כאילו הן עושות לו טובה....

ולכל אלו שאומרים ככה זה אצל כולם אז זה לא נכון ולא פייר

אי אפשר לבנות ככה זוגיות...להגיד ככה זה אישה זה לא פיתרון

אני יכול להגיד אני גבר ובא לי לשכב עם עוד נשים אז מה אני עושה את זה??

התחתנתי וחלק מהזוגיות זה לשנות דברים שלצד השני לא מתאים

סוג של חומר גלם וכל אדם צריך לעבוד על המידות שלו

מקווה שתשני את הגישה שלך לפני שתינשאי.

בשיחות בגלל הגאווה שלה וחוסר ההגיוניות תמיד נוצר פיצוץ....

אני מנסה לפעמים להתעלם ממנה ושוב הגאווה שלה לא מזיזה לה....

לא יודע כבר איך להגיב איתה....

לפעמים אני חושב פשוט להתרחק ממנה שלא יהיה בנינו כלום רק דיבורים טכניים

אולי אתה תורם למצב כי פוגע בה בי להרגיש. חבל.. כדאי בירור מעמיק

יש לך מושג מה התלונות שלה עליך? יכול להיות שיש בהן גרעין של אמת?

אתה אומר "חוסר הגיוניות" - גברים ונשים שונים מאד מאד אחד מהשני, מה שהגיוני בתפיסה שלה לא הגיוני בתפיסה שלך וכן להפך. 

גם אם היא לא רוצה טיפול זוגי או סדנא זוגית אם אתה תלמד לבד על תקשורת זוגית ואיך מתקשרים עם אישה אתה יכול לשפר את איכות החיים שלך באופן דרמטי.

שים לב שאתה חוזר על צמד המילים "הגאוה שלה" ממש כמו על מנטרה. אם תשים את הגאוה שלך בצד ותלמד מה זה אישה אולי ההסתכלות שלך תשתנה. אבל אתה חייב להיות מוכן להפתח לשינוי גישה, עם גישה שלילית כל כך עליה יהיה לך קשה מאד להשיג שינוי

אדם שמתעקש ועצבני, לא תמיד זה בגלל שהוא כזה וזהו- זה יכול להיות מקושי שיש, קושי אישי פנימי- וצריך לפרק אותו.

היא עובדת בנוסף לבית? יש לה קצת זמן לעצמה להתאוורר? היא באמת מנצלת את הזמן הזה להתאווררות אם יש לה אותו? (אני יכולה להעיד על עצמי שכשאין לי את הזמנים האלה ואני רק באינטנסיביות בית-עבודה-ילדים-בעל וחוזר חלילה, אני פשוט נהיית עצבנית וחסרת סבלנות כלפי כולם! וזה לא נעים בכלל...גם לי. בעיקר לי.)

צריך להבין מאיפה זה בא... אפשר לצאת ל"דייט" רגוע באיזה ערב. לשים בייביסיטר ולסוע לאיזה מסעדה או טיילת.

לדבר סתם על החיים, לא על דברים טעונים. רק לכיף! לשאול 'מה שלומך?' ו'איך את מרגישה?' ולהקשיב באמת באמת. בלי ביקורת ובלי דיבורים על הילדים או על דברים טכניים של הבית. רק על עצמכם ומה שלומכם.

אבל לא חד פעמי.... כמה פעמים... אולי פעם בשבוע קבוע...

זוגיות ותקשורת- זה דבר שחייב להשקיע בו. הוא לא קורה ומתגלגל מאליו...

ממש בהצלחה!

שאנחנו מושלמות וכבר נשנה את הגברים

לכל אחת נופל האסימון בזמן אחר,שאי אפשר לשנות אף אחד,בקושי את עצמינו

דרך אגב יש כאלה שלא נופל להן האסימון אף פעם

כי זה - באמת גאווה... לחשוב שאני מי שלא אני...

הבעש"ט אומר קצת יותר מזה- איפה שאתה רואה בעיה אצל מישהו, כנראה שהבעיה הזאת נמצאת אצלך באיזה מינון כלשהו. ולכן אתה צריך לתקן את עצמך בעניין הזה. 

בס"ד

הוא התחיל את השיחה בעזרה איך להתמודד עם אישה שלא יודעת להודות בטעיות....

הוא סובל מזה שהוא צריך להשפיל את עצמו כל הזמן ורק הוא צריך לבקש סליחה 

(...)

ואת עונה בתגובה ארוכה ומדופלמת איך שהוא הטועה והוא זה שצריך להתחשב בה והוא והוא והוא....

זה שהגמרא כותבת שנשים דמעתן מצויה... ואתם לוקחות את זה למקומות לא טובים זה לא מחמאה בשבילכן.

וסלחה מכל הנשים כאן בפורום....

למה עם הבעל מבקש סליחה על משהוא שהוא לא עשה... אלא האישה דמינה שהיא חשבה שהוא התכוון לחשוב שהוא יעשה...

ואחרי כמה שנים היא תראה משהוא וזה יזכיר לה את מה שאולי היה לפני 15 שנה ואז הכל יצוף שוב....

אז אנא....

ואלי אני טועה....

כמו שכתבו כל מקרה לגופו 

קשה מאוד לרדת לשורשם של דברים אפילו לאלו האובייקטיביים שמכירים מקרוב

יש קושי כללי לנשים להתפייס לבקש סליחה זה ידוע ממקורותינו יש הרבה מה ללמוד כיצד לשוחח עם האשה

בנוסף, בהחלט יש מצבים של אשה קשה ואפילו רעה

בסופו של דבר במצבים כאלה זה אתה והיא אף אחד אחר לא חווה את הדברים

שב עם עצמך ותחשב תמונה כוללנית של רווח והפסד ומה בכל זאת אתה מרוויח ממנה 

החל מנקודת המוצא של "דיין שמצילות אותנו מן החטא" הקמת בית ומשפחה וכדומה

שווה כל מאמץ לשמר את המסגרת המשפחתית ולהשקיע בה

לנסות ללמוד לתפעל אותה תוך התחזקות וגם חשוב במיוחד "קבלה עצמית" 

התחזקות בלימוד תורה וקיום מצוות תמיד כדאית

התחזקות שמניבה לרוב הערכה וסמכות 

אימוץ טקטיקות שונות בזוגיות לבדוק בזהירות טקטיקות חדשות שעוד לא ניסית

לנסות לפתור דברים לבדך להיות החלטי יותר ופחות להיות תלוי בה 

לחפש להתחזק

וכמובן להתפלל לה' שיכוון אותך ויפתח את לבכם

ותשכון ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות

טיפול זוגי דחוף! אם כמובן רוצים להמשיך בקשר.

בורחים כל עוד הראש מחובר לכתפיים והארנק לכיס.

בשביל לריב צריך שניים. וכאשר מדובר במקרים כמו שאת מתארת דרוש טיפול, לא יעוץ. אם רוצים להמשיך בקשר. במקרים כאלה יש חבילות שאין מנוס מלפרק אותן.

אז ההמלצה שלי זה ללכת לייעוץ.

ממש לא צריך להתבייש בזה..

חלק מזוגיות טובה, זה לדעת מתי לבקש עזרה עוד לפני שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי לפתור את הבעיות.

ובנוסף אכן צריך לבדוק שהיועץ לא שרלטן.

חלק מהתפקיד של היועץ, זה לעזור לבעל להעמיד את האשה במקום.

(לא ח"ו להשפיל אותה, אבל להגיע למצב שהם שותפים שווים בזוגיות.)

זה מה שהוא חושב עליה. מה דעתך על מה שהיא חושבת עליו...? למי אתה אמור להאמין? לכן המצב דורש טיפול. לא יעוץ.

בני-אדם נורמליים אוהבים ללכת להתייעץ אבל לא אוהבים להיות מטופלים.

ובד"כ אנשים נורמליים, יבחרו במשהו שהם מרגישים שהם אוהבים,

גם אם תוכן הפגישה הוא למעשה זהה.

לכן, כדאי לדעת באילו מילים עדיף להשתמש.

לפי הרגש, האישה תמיד צודקת. 

לא רק זה, לפי הרגש, גם כשהיא סוף סוף יודעת שהיא לא צודקת, היא דורשת ש"יתחשבו בה".

אין פה עם מי לדבר בכלל...

אולי הוא לא צריך לדרוש ולא להלחם מי צודק. אולי הוא צריך להמשיך ולהוריד את הראש ולהסכים שהיא צודקת, רק כדי לא להגיע לויכוח.

מה הוא ירוויח מזה? תסכול מתמשך ורמיסה מתמשכת.

אי אפשר להתכחש לעובדה שלאנשים יש חילוקי דעות. חילוקי דעות יוצרים ויכוח, כל עוד לא מתעקשים שיש צד שתמיד צריך לוותר כדי לא להגיע לויכוח.

אם יש ויכוח, בדרך כלל יש מי שצודק ומי שטועה.

אבל... יודעת מה. ננסה ללכת לפי השיטה שלך. איך מדברים רגש ולא מגיעים לויכוח עם מי שצודק תמיד?

מדובר פה באורחות חיים של שני אנשים שחיים אחד בתוך הקישקעס של השני.

לכל ריפוי ידיים יש משמעות של הפסד מעשי. 

וטיפוסים כמתואר, רומסים גם בלי שיש עימות. 

ורוב האנשים, לפחות רובם, לא נהנים לחיות את החיים שלהם ברפיון תמידי.

משלת משלים על הורדת ידיים ורפיון. אמרת באופן עקרוני שבזמן שההגיון נכשל, הפתרון הוא לדבר אל הרגש. 

בסך הכל עניתי למה שאמרת, בלי לכוון למקרה מסוים.

אני דברתי פרקטית.

משל הוא לא תאורטי אלא כלי להסביר משהו שהוא רחוק מהמושגים המוכרים שלנו. 

אמרתי באופן מעשי שכאשר יש מלחמה עם אישה עקשנית פתרון אפשרי הוא לא להלחם חזרה.

לברר עניין מבחינה תאורטית יכול להבהיר את הנושא בצורה שמתאימה להמון מקרים פרטניים.

מה שאמרת באופן "מעשי", יכול מבחינה "מעשית" להתאים לכל מקרה שבו יש אישה עקשנית, ולאו דווקא למקרה שלי או שלו או שלך.

ולגבי הפתרון שלך לגופו, קל לומר לא להלחם. בפועל, או שאתה לא נלחם כי נכנעת, או שאתה כאילו לא נלחם, אבל בעצם נלחם באמצעות גישת הפאסיב-אגרסיב. אתה אולי לא צועק עליה, אבל אתה לא מוכן לדבר איתה עד שתרגע ובעצם תתאים את עצמה לתנאים שלך.

אתה מדבר, היא צועקת. מה תעשה? תפסיק לדבר, או שתמשיך לדבר בתגובה לצעקות שלה?

זו גם צורה של מריבה. 

כל פעם שהיא תתחיל לצעוק, תסובב לה את הגב ותפסיק לדבר. זו גישה של פאסיב-אגרסיב.

זה לא חוכמה.

גם להיות בן-זוג שאוהב..

החוכמה זה לגרום לזוגיות להיות הדדית, בייחוד כשהיא כרגע ממש לא כזאת.

לעשות שלום, זה לא רק לרצות, וגם לא רק להוריד את האגו ולוותר.

צריך לדעת לעשות שלום, ובלי הדדיות זה לא ילך..

שלום-בית זה שכל אחד מהם ימצא את המקום המתאים לו בזוגיות.

אם היא מוצאת את המקום המתאים לה, ולא אכפת לה שהוא לא מוצא את המקום המתאים לו.

אז יש כאן בעיה..

זה שהוא יוותר לה כל הזמן, זה לא נקרא שלום-בית,

אא"כ מדובר על משהו זמני שמטרתו זה להגיע לבסוף לשלום בית אמיתי.

היום אנחנו לצערינו בדור שמגדל לא מעט אנשים אנוכיים,

ולכן "כמים פנים לפנים, כן לב האדם לאדם." הרבה פעמים לא עובד.

"אל תהיה צודק, תהיה חכם!" - זה משפט נכון כשמתעסקים עם אנשים לא הגונים.

השאיפה שאמורה להיות לזוג זה שהצדק והחוכמה ילכו יחדיו.

להעמיד במקום אפשר גם כשנמצאים במעמד שווה.

מאד לא ברור מה קרה אצלכם, ואת לא צריכה לפרט אם זה אישי.

אבל זה נשמע שעשית לו הרבה "סרטים",

וכל הכבוד לבעלך שהוא הצליח להתמודד עם זה.

אבל אני לא חושב שזה יותר מדי בריא לזוגיות לעשות את זה.

ולכן לא הייתי ממליץ לכל גבר לפעול בצורה הזאת.

במקום לעשות מלחמת אגו, עדיף לעבוד על עצמנו ולעשות מלחמת ענווה.

פשוט מההודעה הקודמת שלך זה לא היה נשמע כך.

את גם צודקת שאין טעם לבקש סליחה בשביל שתשתקי, וזה מאד פוגע.

אם זה כפי שאת מתארת, אז בזוגיות שלכם יכול להיות שהייתה הדדיות מלכתחילה,

ואז אין בעיה שמדי פעם הוא יוריד את הראש, ומדי פעם את תורידי את הראש.

עד שתמצאו כל אחד את המקום שלו, ואז כבר תדירות הורדת הראש יורדת..

אבל במקרה כאן, לא נשמע שיש הדדיות.

בין אם זה ממנה (כפי שהוא מתאר) ובין אם זה ממנו (כפי שאולי היא תתאר).

לכן, הדבר הנכון הוא למצוא גורם שלישי שיעזור להם למצוא את הדרך לזוגיות הדדית.

הייתי כבר עייף מלהתנסח טוב.

כוונתי במשפט השני שאותו הדבר גם להיות...

אני מצטט:

"ואם צריך אפסיק לדבר." עכל"ק.

לחייך באהבה לזה שיורד עליך בלי סוף. 

דיברנו על רפיסות, דיברנו על כניעה. 

איפה ההבדל?

רוב האנשים לא שמחים כשכל הזמן בועטים בהם.

רוב האנשים בכלל לא רוצים, לא מסוגלים ולא אמורים לחייך "באהבה" (זה לא נשמע לך קצת דביק?) כשצועקים עליהם ומנסים לרמוס אותם בפעם המי-יודע-כמה.

אני חוזר ומזכיר לך שהשרשור הזה נפתח בגלל שלכותב נמאס לנסות לפייס ולהציג פנים של שמחה ואהבה, בעיקר כשהגישה שלך לא הביאה לו לא שמחה, לא אהבה ולא שלום.

אני הייתי מציע גירושין בלי מלחמה, אם אפשר בכלל עם טיפוס כזה. 

אני רק מסתמך על המילה שלו, או על המילה שלך.

לפי הסיפורים שלו, הוא מתאמץ להיות בסדר ולהתנצל גם כשהוא צודק, ונמאס לו מזה. 

ולפי הסיפורים שלו, הוא בסדר.

לפי הסיפורים שלך, לא התאמצת בכלל, וציפית להתנצלויות גם כשלא צדקת, וגם היום את מצדיקה את ההתנהגות הזו בכל מיני תירוצים.

ולפי הסיפורים שלך, את לא בסדר.

ומשלל תגובות פה של גברים ונשים כאחד, רואים שאת לא יחידה, אלא חלק מתופעה נרחבת של אנשים שבטוחים שלנשים מותר להיות לא צודקות ועדיין לדרוש כל מה שלא מגיע להן.

היות וכל התגובה שלך תוקפת אותי אישית, במקום להתייחס לגופם של דברים ולנושא השרשור.

כולל דמגוגיה לא קשורה בכלל.

כשאומרים לך משהו שלא נחמד לך לשמוע, את חושבת שתוקפים אותך אישית. גם אם זה ענייני לגמרי.

ואז את חושבת שאת חייבת להחזיר, או לכל הפחות להשתלח חזרה עד שיתנצלו, או ישנו את הדעה.

וזו בריונות. וזה - לפי הסיפורים שלך, מה שעשית לבעלך. ואם את עושה את זה פה עכשיו, כנראה שזו תכונת אופי שסיגלת לעצמך, ואת עדיין עושה את זה.

ואת שואלת שוב, אחרי שהסברתי, מאיפה אני מחליט שלא צדקתי? 

בגלל הגישה הכללית שלך, גם זו שמשתקפת בתגובות האחרונות שלך, וגם כשסיפרת כמה בעלך היה צריך לפייס אותך למרות שזו לא אשמתו, רק כי לאישה יש אגו, וקשה לפייס אותה, ולפני ואחרי לידה וכו'

את יודעת איך קוראים לאדם שמנסה להכריח את השני להסכים איתו או לציית לרצונות שלו? - קוראים לו בריון. ההתנהגות שלך היא בריונות. 

כמו שהיית חושבת שבריון הוא גבר שצועק על אשתו עד שתציית לו ותפייס אותו, כי הצעקות שלו מלחיצות אותה או לא נעימות לה והיא רוצה להפסיק את המצב הזה, 

באותה מידה אישה שעושה ברוגזים ובכיות ועצבים ומריבות עד שבעלה יציית לה או יפייס אותה, מתנהגת בבריונות.

אני די בטוח שתתנגדי נחרצות לכל גילוי של התנהגות שכזו מצד גבר. 

למה את חושבת שלאישה מותר להיות בריון?

אם היית שומעת על אישה שחיה עם גבר שכל הזמן צועק עליה ומעליב אותה עד שתפייס אותו ותרצה אותו ותנסה להסביר לו כי הוא גבר עם אגו וכבוד, אז קשה לפייס אותו, והוא מתעצבן בקלות וכו'

גם אז זה היה נשמע לך סביר ונכון?

או שזה נכון רק לאישה שצריך לפייס אותה כי היא אישה עם אגו שקשה לפייס אותה?

התפתח ויכוח לא משנה על מה

אני פגוע בטירוף וכבר לא מסוגל לפייס

תמיד אני מפייס ונמאס לי

מבחינתה יכול להיות מצב שהריב יימשך גם שנה והיא לא תעשה כלום כדי לסיים אותו.

מה היא כן תעשה? מלחמות ודווקא כי שאני יתייחס אליה.

מזכיר משהו?

נכון...את חמאס שכדי שיתייחסו אליו פותח במלחמה

הבסיס זה לשבת על קפה ולדבר.

הבעיה זה שהיא מרגישה שהיא עושה לי טובה שהיא מתפייסת בגלל זה נמאס לי.

גם להתנצל על דברים שלא עשיתי וגם להרגיש שעושים לי טובה??

זה האגו שאני מדבר עליו.

כאילו שאני צריך כל פעם מחדש לתת לה סולם כדי לרדת מהעץ הגבוה שהיא טיפסה עליו.

וזה כי היא יודעת שהמשפחה אצלי קודמת להכל ולכן אני יוותר.

בגלל זה הדרכה לא תעזור מחפש פתרונות מעשיים

מיואש כבר!

כולם מכירים ויודעים את מאמרי חז"ל (אני מקווה)

אישה שיודעת שהיא נבראה מהצלע... ושדמעתה מצויה... והיא רגישה יותר...

אז שלא תקשה על בעלה לפייס אותה ולתת לה את מה שהיא צריכה...

זה לסתור לבעל על הלחי ולהגיד לו תפייס אותי....

ושוב תעני לנו שהאישה היא....

שוב פעם...

הן דורשות שיוויון זכויות ולא שיוויון חובות..

עסוקות במניפולציות.

מעניין מה היה קורה אם גבר היה אומר הצורך שלי זה להיות עם עוד נשים חוץ מאשתי..

הרי זה גם סוג של ככה אלוהים ברא אותנו.

אבל כמו שגבר משנה את ייצרו בשביל שלום בית ככה אמורה להיות גם אישה

אולי עם יעוץ טוב היא תבין את הבעיה שהיא נפגעת ולא רוצה להתפייס.

זו לא בעיה שלו, זו בעיה שלה.

אבל מבחינתך תמיד "הוא" צריך לדאוג לסדר את העניינים.

אם הוא פגע, ודאי שהוא צריך לבקש סליחה, אבל באמת. לא סתם לבקש סליחה כדי ש"היא" תשתוק.

ואם הוא מבקש סליחה והיא לא סופרת אותו, הוא צריך לספוג את זה ו"להתמסר", כדי שאולי בסוף היא תעריך אותו.

ואם היא פגעה, אסור לו להיות ברוגז ולעשות סצנות כמו שהיא עושה בכל פעם שהיא מתרגזת ונפגעת. הוא זה שצריך להסביר לה, כאילו הוא מתנצל ומבקש סליחה על זה שהיא פגעה בו...

בקיצור, די ברור שמבחינתך הגבר תמיד צריך לפייס והאישה.. טוב... אם היא צודקת ואם לא, היא תחליט איך להתנהג.

זה נשמע מאוד מעוות, ואומלל מי שחי עם אישה כזו.

אף אחד לא צריך להמשיך בברוגז שנה.

אם יש ברוגז שנה, מתגרשים.

נדמה לי שהשרשור נפתח בשאלה של אדם שלא רוצה כל החיים שלו לבקש סליחה על שפגעו בו, ולסבול מברוגזים של שנים על שטויות.
אז את בעצם מציעה לו להמשיך להיות סמרטוט. בשביל עצה כזו הוא לא היה צריך לשאול אף אחד, כי זה בדיוק המצב שבו הוא נמצא.

ואם את יודעת שאת עצבנית עליו בגלל שאת לפני או אחרי לידה, או כי "את אישה" זה אומר שזה לא באשמתו, ואת צריכה להתגבר על עצמך ולא לדרוש ממנו להתגבר על עצמו למרות שאת לא צודקת.

זו פשוט חוצפה.

אם הוא לא הצד הפוגע, אם זה לא באשמתו, הוא לא צריך לבקש סליחה ולא צריך להתחנן שהאישה תסלח לו.

שתפסיק להיות ילדה קטנה, שתיקח אחריות על עצמה ועל העצבים שלה ותשלוט בעצמה.

מה השלב הבא? אני רעב אז אני מנשנש מדוכן פלאפל שעברתי ליד, וכשבעל הדוכן צועק עלי שלא שילמתי, אני אומר לו שהייתי רעב והוא צריך לפייס אותי?

משקף בדיוק את המציאות...

מי רוצה לחיות בברוגז כל הזמן?

אבל גם מי רוצה לחיות כל הזמן בהרגשה מנוצלת והוא זה שצריך כל הזמן להתכופף ולהתחנן על נפשו...

והכל בתירוצים כמו:

"הורמונים" אני לפני... אני אחרי...

"אישה דמעתה מצויה..." ולכן אני יכולה לבכות ואתה צריך להתחנן..."

חבל שיש נשים שמנצלות לרעה את החולשות שלהן...

וזה לא כל הנשים. כמו שלא כל הגברים רעים....

לצערי הבכי שלה כבר לא עושה עליי שום רושם...

נהייתי אטום

כי אני יודע שזה סוג של מניפולציה

כמו ילד קטן שנשכב על הרצפה בסופר כי הוא רוצה שוקולד...

יכול להיות שבכלל לא קלטה שההתנצלויות שלך הן מהפה ולחוץ ושלא באמת אתה מבין שפגעת ולכן היא לא מבינה שאתה צובר כעסים. הפתרון הוא לא גירושין אלא טיפול כדי לשפר תקשורת.

כתוב "ואל אישך תשוקתך" "והוא ימשול בך" שני העונשים האילו הם לא  מטבעה של האישה, אישה אוהבת למשול ולהחליט. העונשים האילו מרגזים את טבעה ולכן היא מנסה לדחוק אותם, כיצד? להפגין כוחניות.

לדעתי, תעשה לה פסכולגיה הפוכה, איך ? כך:

אישתי (תנשך את הלשון והשפתים) קרא בשמה (נשים אוהבות שהבעל קורא להם בזמן ריב בשמם ולא בלשון חיבה זה מעצבן אותן יותר) "את צודקת במקרה הזה"... את מבינה במקרה הזה טוב יותר. ועזוב את האזור בנחת. היא תחזור אליך ותגיד " באמת אתה חושב ככה?, "מה אתה לא ידעת את זה?" ואתה עונה בפשטות את מה שבאמת אתה חושב ,תן לה להבין שגם לך יש דעה ואתה לא כופה את זה עליה. זה עובד. כמה רגעים אחרי זה, היא תתחיל לחשוב על מה שאמרת. אם תגיד לה שהיא צודקת בלי לאמר את דעתך וקרת טעות המלחמה תחזור, היא תאשים אותך היא תראה לך, שלך אין דעה ושאתה לא מבין בכלום ועוד מלים שהאוזן לא רוצה לשמוע. תאמר את דעתך ותן לה לעשות את ההחלטה. זה יקרה כמה פעמים בסוף לפני שהיא אומרת את דעתה או בכול החלטה היא תבוא קודם אליך. זאת אישתך, לפני שהתחתנתם קראת לה אישה חכמה אישה שיודעת מה שהיא רוצה לא פרשת את זה למידת הגאוה והעקשנות. ה' רצה שתתחתנו והעבודה שלך התחילה גם העונש של האדם "בזעת אפיך תאכל לחם"  אפיך עם הרבה כעס ולחם זאת האישה. האישה נקראת לחם. בהצלחה (תפילה ואמונה בקב"ה עוזרים הרבה)

איך זה שרובן המוחלט של הנשים פה וחלק מן הגברים, חושב שהגבר צריך להתגבר על טבעו ולהשפיל את עצמו - גם אם הוא צודק, מול אישה שלא רוצה להתגבר על טבעה ואפילו לא צריכה להשפיל את עצמה - אפילו אם היא לא צודקת?

האם הייתם ממציאים תירוצים ש"ככה זה" ו"זה טבעו של הגבר" במקרים בהם גבר היה מתנהל בכוחניות?

עכשיו מותר לאישה לעשות ככל העולה על רוחה, בגלל  שהיה פעם חסיד שהיה מוכן לבלוע הכל מאשתו המרשעת והמגעילה, רק בגלל הסיבה הזו.

גיברת, אם הגבר יגיד שמסיבה זו הוא מוכן לספוג את הבריונות והחוצפה שלכן, זו זכותו, אבל כשהבריון והשודד מנופף בזה כהיתר לגיטימי להמשיך בפשעיו, זה כבר מצביע על אובדן כל מצפן מוסרי.

רק לשם גילוי נאות, מצד הדין אדם יכול לגרש אפילו אישה שהקדיחה את תבשילו. יש אומרים אפילו מצא אחרת נאה הימנה.

לכן עצתי לכל אחד שסובל מאישה שמקדיחה את תבשילו ואת חייו על בסיס קבוע, דבר ראשון לגרש אותה. אחר כך שימצא אחרת נאה הימנה, שלא תמרר לו את החיים ועוד תחשוב שמותר לה כי היא אישה או כי היא מצילה אותו מן החטא בימים שבהם היא לא מורדת.

לא רוצה להתגרש הוא רוצה עידוד. בסופו של דבר זאת תהיה החלטה שלו.

קראתי לאחרונה שאיזה רב אחד שעשה מקבילה מהלכות שבת לחיי הזוגיות...

בעל הוא "הטמנה" כל הזמן עסוק בלהטמין את הבעיות שיש לו בחיי הזוגיות..

אישה היא "החזרה" כל הזמן עסוקה בלהחזיר דברים ישנים ולעורר כעסים שהיו או לא היו מלפני שנים רבות...

ויש באמתחתי לצערי הרב כמה דוגמאות לזה...

מובא בגמ' נידה (לא: ) "שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי ... ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת..." ורש"י מסביר שהאדם נברא מהאדמה  - שהוא עפר תיחוח נוח ליבטל. אבל האישה נבראה  מבשר ועצמות קשין. עצם - כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע.

יוצא מכל זה שלאישה מטבעה הרבה יותר קשה לסלוח או להודות בטעות.

הדרך היחידה עם אישה זה להסביר ולהסביר בנחת ועוד פעם בנחת בלי להתרגז. ולפייס אפילו כשצודקים... כדאיתא במס' שבת "עשרתן ערבתן הדליקו את הנר" ורש"י מסביר שיאמר בנחת שיקבלו ממנו בני ביתו. 

זה גם יעזור לך לתיקון המידות.

וכל זוג צריך רב גדול שידריך אותם.

כל טוב ובהצלחה.

נ.ב. האר"י ז"ל אמר שבדור האחרון יראי השם יתנסו בשלום בית.

בשבילך צריך להביא את הציטוט מהרמב"ם שהגבר צריך להראות פני כעס כדי להטיל אימה על אשתו שתתנהג כראוי.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב