לפותח- למה כל כך ממהר לפייס

אם קשה לדבר איתה תכתוב לה מכתב ותסביר את עצמך בנחת

זה גורם לי לתסכול מטורף שאני לא אשם וצריך להתנצל...

אשכרה זה מה שהורס את כל הזוגיות

מעניין שבזה אין שיוויון זכויות....

אני מעדיפה שיגידו לי 200 פעם שאני טועה מאשר להגיע למצב של כזו זוגיות

אעיד על עצמי ולא לטובה

שאכן בעלי לימד אותי להגיד 'לא יודעת' 

באמת שלא ידעתי לפני כן לעשות את זה.

אבל תבין אותנו (לא נראה לי שכל הנשים ככה אבל אולי) שזה באמת קשה.

אין לך מושג כמה זה קשה לגאוותנים!!!

היא ילדה גדולה וצריכה להתנהג בהתאם.

יודע מה?

אולי באמת יש לנשים בעיה כי גם היום השביתה הדבילית הזו...

מילא היו מפגינים נגד כל סוג של אלימות אבל רק על נשים??

יש יותר אלימות נגד ילדים ובכבישים ובכל מקום במדינה מאשר נגד נשים

התקשורת נשלטת ע"י נשים וכל היום שומעים רק לטובת נשים זה פשוט גורם לי לגועל

ועד שזה התחיל השיח הזה לטובת נשים כל היום באמת חשבתי שצריך שיוויון זכויות מלא!

עכשיו? מבחינתי אישה שעסוקה בלדרוש דברים בגלל שהיא אישה אז היא סמרטוט

רוצה שיוויון זכויות? יש גם שיוויון חובות

אין קשר בין דיקלומים מאתרי רשת או פוסטים בפייסבוק לחיים האישים ומערכת היחסים הספציפית. רעייתך לא מייצגת את הארגונים הפמיניסטיים וסביר להניח שהיא לא יושבת ראש עמותת קולך, ואתה כנראה אינך גיל רונן כי הוא גרוש פלוס ילדים שלפי כמה מגיבי רשת הם בכלל אפריקניים. סדר את הבעיות עם בת זוגך בלי להפיל עליה את התיק של "התקשורת נשלטת על ידי" וכולי וגומר. עצם העובדה שאתה מערב בנושא הפרטי שלך ושל האשה את הדעה ש"אולי באמת יש לנשים בעיה" מעידה שאינך מגיע ממקום נקי לטיפול בבעיה. סדר את הראש ועשה הפרדה בין ההכללות והפוליטיקות ובין העניינים הביתיים והאישיים.

הנשים, אלא רק את השמאל הקיצוני ואת קרנות החוץ שמממנות אותם בסכומי עתק. לא שמעתי אותם יוצאים נגד אונס נשים בדרום תל אביב, עי מסתננים למשל..

זה נשמע כל כך בלתי נסבל שאתה רוצה להיפטר ממנה. הפתיח מאוד לא נעים.

אפשר לשאול איך אפשר לקרב את אשתי אלי?

איך אפשר להשפיע עליה שתגמיש את עמדותיה?

או כמו שאמרו פה אפשר והמילה גאווה לא מתאימה כאן בכלל? כי זה לא מה שהיא . 

אני לא מזלזלת חס וחלילה בתחושה שלי תסכול אינסופי שאתה בטוח חווה מהקשר. 

אבל אני למדתי בזוגיות שאני לא משנה אף אחד חוץ מעצמי. ויתכן שההסתכלות שלך עליה צריכה להשתנות , 

קצת יותר עין טובה ולהחמיא. אולי היא מרגישה את השבריריות של הקשר שלכם והיא לא מסוגלת להודות בטעויות, 

כי זה נראה לה שאתם על סף תהום? ואולי היא ממשפחה שלהודות בחוסר ידע וחוסר טעויות זה נחשב לאיסור חמור? 

ואולי היא זקוקה לבן זוג שלא לוקח ללב כל טעות שלה? ואולי היא מרגישה שאתה מנסה להשפיל אותה בזמן שהיא מודה על טעויות? אני מציעה לך להיות רק ממוקד בך. לפעמים נראה שהאחר פועל נגדנו, וזה בכלל לא ככה, הוא פועל ואנחנו מפרשים את זה כנגדנו. 

הכי חשוב זה לחמם את הקשר ביניכם ואז עניינים מסתדרים. איכשהו

כי זה לא צריך להיות כך

וכשהאופוריה תעבור ובכל וויתור מצידו הוא יראה שזה בא על חשבונו

יש מצב שיפתח פה שירשור כמו למעלה.....

תחשבי על זה, את אולי עקשנית ורוצה את הכל בדרך שלך. אבל בנישואים יש שניים...

ושני הצדדים צריכים לבוא לידי ביטוי בקשר

ורק כשזה שניכם ביחד אפשר להגיד שזו זוגיות טובה באמת

הוא היחיד שלא שונא לגור עם אישתו

שאלתי אותו, למה הוא אומר את זה

אמר שזו התחושה שלו לפי מה שהם מספרים 

ואחד מהחברים שלו באמת בזוגיות בעייתית שהרבה מזה בגללו

אבל יש גם כאלה שלא היית מנחש שקשה להם בזוגיות 

כשמדובר בשני אנשים בוגרים כל אחד לוקח אחריות על הצד שלו בעניין

בדר"כ זה לא שחור ולבן - אחד צודק והשני טועה אלא לכל אחד יש אחריות מסוימת למה שקרה וכל אחד לוקח אחריות על החלק שלו

כאילו הן עושות לו טובה....

ולכל אלו שאומרים ככה זה אצל כולם אז זה לא נכון ולא פייר

אי אפשר לבנות ככה זוגיות...להגיד ככה זה אישה זה לא פיתרון

אני יכול להגיד אני גבר ובא לי לשכב עם עוד נשים אז מה אני עושה את זה??

התחתנתי וחלק מהזוגיות זה לשנות דברים שלצד השני לא מתאים

סוג של חומר גלם וכל אדם צריך לעבוד על המידות שלו

מקווה שתשני את הגישה שלך לפני שתינשאי.

בשיחות בגלל הגאווה שלה וחוסר ההגיוניות תמיד נוצר פיצוץ....

אני מנסה לפעמים להתעלם ממנה ושוב הגאווה שלה לא מזיזה לה....

לא יודע כבר איך להגיב איתה....

לפעמים אני חושב פשוט להתרחק ממנה שלא יהיה בנינו כלום רק דיבורים טכניים

אולי אתה תורם למצב כי פוגע בה בי להרגיש. חבל.. כדאי בירור מעמיק

יש לך מושג מה התלונות שלה עליך? יכול להיות שיש בהן גרעין של אמת?

אתה אומר "חוסר הגיוניות" - גברים ונשים שונים מאד מאד אחד מהשני, מה שהגיוני בתפיסה שלה לא הגיוני בתפיסה שלך וכן להפך. 

גם אם היא לא רוצה טיפול זוגי או סדנא זוגית אם אתה תלמד לבד על תקשורת זוגית ואיך מתקשרים עם אישה אתה יכול לשפר את איכות החיים שלך באופן דרמטי.

שים לב שאתה חוזר על צמד המילים "הגאוה שלה" ממש כמו על מנטרה. אם תשים את הגאוה שלך בצד ותלמד מה זה אישה אולי ההסתכלות שלך תשתנה. אבל אתה חייב להיות מוכן להפתח לשינוי גישה, עם גישה שלילית כל כך עליה יהיה לך קשה מאד להשיג שינוי

אדם שמתעקש ועצבני, לא תמיד זה בגלל שהוא כזה וזהו- זה יכול להיות מקושי שיש, קושי אישי פנימי- וצריך לפרק אותו.

היא עובדת בנוסף לבית? יש לה קצת זמן לעצמה להתאוורר? היא באמת מנצלת את הזמן הזה להתאווררות אם יש לה אותו? (אני יכולה להעיד על עצמי שכשאין לי את הזמנים האלה ואני רק באינטנסיביות בית-עבודה-ילדים-בעל וחוזר חלילה, אני פשוט נהיית עצבנית וחסרת סבלנות כלפי כולם! וזה לא נעים בכלל...גם לי. בעיקר לי.)

צריך להבין מאיפה זה בא... אפשר לצאת ל"דייט" רגוע באיזה ערב. לשים בייביסיטר ולסוע לאיזה מסעדה או טיילת.

לדבר סתם על החיים, לא על דברים טעונים. רק לכיף! לשאול 'מה שלומך?' ו'איך את מרגישה?' ולהקשיב באמת באמת. בלי ביקורת ובלי דיבורים על הילדים או על דברים טכניים של הבית. רק על עצמכם ומה שלומכם.

אבל לא חד פעמי.... כמה פעמים... אולי פעם בשבוע קבוע...

זוגיות ותקשורת- זה דבר שחייב להשקיע בו. הוא לא קורה ומתגלגל מאליו...

ממש בהצלחה!

שאנחנו מושלמות וכבר נשנה את הגברים

לכל אחת נופל האסימון בזמן אחר,שאי אפשר לשנות אף אחד,בקושי את עצמינו

דרך אגב יש כאלה שלא נופל להן האסימון אף פעם

כי זה - באמת גאווה... לחשוב שאני מי שלא אני...

הבעש"ט אומר קצת יותר מזה- איפה שאתה רואה בעיה אצל מישהו, כנראה שהבעיה הזאת נמצאת אצלך באיזה מינון כלשהו. ולכן אתה צריך לתקן את עצמך בעניין הזה. 

בס"ד

הוא התחיל את השיחה בעזרה איך להתמודד עם אישה שלא יודעת להודות בטעיות....

הוא סובל מזה שהוא צריך להשפיל את עצמו כל הזמן ורק הוא צריך לבקש סליחה 

(...)

ואת עונה בתגובה ארוכה ומדופלמת איך שהוא הטועה והוא זה שצריך להתחשב בה והוא והוא והוא....

זה שהגמרא כותבת שנשים דמעתן מצויה... ואתם לוקחות את זה למקומות לא טובים זה לא מחמאה בשבילכן.

וסלחה מכל הנשים כאן בפורום....

למה עם הבעל מבקש סליחה על משהוא שהוא לא עשה... אלא האישה דמינה שהיא חשבה שהוא התכוון לחשוב שהוא יעשה...

ואחרי כמה שנים היא תראה משהוא וזה יזכיר לה את מה שאולי היה לפני 15 שנה ואז הכל יצוף שוב....

אז אנא....

ואלי אני טועה....

כמו שכתבו כל מקרה לגופו 

קשה מאוד לרדת לשורשם של דברים אפילו לאלו האובייקטיביים שמכירים מקרוב

יש קושי כללי לנשים להתפייס לבקש סליחה זה ידוע ממקורותינו יש הרבה מה ללמוד כיצד לשוחח עם האשה

בנוסף, בהחלט יש מצבים של אשה קשה ואפילו רעה

בסופו של דבר במצבים כאלה זה אתה והיא אף אחד אחר לא חווה את הדברים

שב עם עצמך ותחשב תמונה כוללנית של רווח והפסד ומה בכל זאת אתה מרוויח ממנה 

החל מנקודת המוצא של "דיין שמצילות אותנו מן החטא" הקמת בית ומשפחה וכדומה

שווה כל מאמץ לשמר את המסגרת המשפחתית ולהשקיע בה

לנסות ללמוד לתפעל אותה תוך התחזקות וגם חשוב במיוחד "קבלה עצמית" 

התחזקות בלימוד תורה וקיום מצוות תמיד כדאית

התחזקות שמניבה לרוב הערכה וסמכות 

אימוץ טקטיקות שונות בזוגיות לבדוק בזהירות טקטיקות חדשות שעוד לא ניסית

לנסות לפתור דברים לבדך להיות החלטי יותר ופחות להיות תלוי בה 

לחפש להתחזק

וכמובן להתפלל לה' שיכוון אותך ויפתח את לבכם

ותשכון ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות

טיפול זוגי דחוף! אם כמובן רוצים להמשיך בקשר.

בורחים כל עוד הראש מחובר לכתפיים והארנק לכיס.

בשביל לריב צריך שניים. וכאשר מדובר במקרים כמו שאת מתארת דרוש טיפול, לא יעוץ. אם רוצים להמשיך בקשר. במקרים כאלה יש חבילות שאין מנוס מלפרק אותן.

אז ההמלצה שלי זה ללכת לייעוץ.

ממש לא צריך להתבייש בזה..

חלק מזוגיות טובה, זה לדעת מתי לבקש עזרה עוד לפני שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי לפתור את הבעיות.

ובנוסף אכן צריך לבדוק שהיועץ לא שרלטן.

חלק מהתפקיד של היועץ, זה לעזור לבעל להעמיד את האשה במקום.

(לא ח"ו להשפיל אותה, אבל להגיע למצב שהם שותפים שווים בזוגיות.)

זה מה שהוא חושב עליה. מה דעתך על מה שהיא חושבת עליו...? למי אתה אמור להאמין? לכן המצב דורש טיפול. לא יעוץ.

בני-אדם נורמליים אוהבים ללכת להתייעץ אבל לא אוהבים להיות מטופלים.

ובד"כ אנשים נורמליים, יבחרו במשהו שהם מרגישים שהם אוהבים,

גם אם תוכן הפגישה הוא למעשה זהה.

לכן, כדאי לדעת באילו מילים עדיף להשתמש.

לפי הרגש, האישה תמיד צודקת. 

לא רק זה, לפי הרגש, גם כשהיא סוף סוף יודעת שהיא לא צודקת, היא דורשת ש"יתחשבו בה".

אין פה עם מי לדבר בכלל...

אולי הוא לא צריך לדרוש ולא להלחם מי צודק. אולי הוא צריך להמשיך ולהוריד את הראש ולהסכים שהיא צודקת, רק כדי לא להגיע לויכוח.

מה הוא ירוויח מזה? תסכול מתמשך ורמיסה מתמשכת.

אי אפשר להתכחש לעובדה שלאנשים יש חילוקי דעות. חילוקי דעות יוצרים ויכוח, כל עוד לא מתעקשים שיש צד שתמיד צריך לוותר כדי לא להגיע לויכוח.

אם יש ויכוח, בדרך כלל יש מי שצודק ומי שטועה.

אבל... יודעת מה. ננסה ללכת לפי השיטה שלך. איך מדברים רגש ולא מגיעים לויכוח עם מי שצודק תמיד?

מדובר פה באורחות חיים של שני אנשים שחיים אחד בתוך הקישקעס של השני.

לכל ריפוי ידיים יש משמעות של הפסד מעשי. 

וטיפוסים כמתואר, רומסים גם בלי שיש עימות. 

ורוב האנשים, לפחות רובם, לא נהנים לחיות את החיים שלהם ברפיון תמידי.

משלת משלים על הורדת ידיים ורפיון. אמרת באופן עקרוני שבזמן שההגיון נכשל, הפתרון הוא לדבר אל הרגש. 

בסך הכל עניתי למה שאמרת, בלי לכוון למקרה מסוים.

אני דברתי פרקטית.

משל הוא לא תאורטי אלא כלי להסביר משהו שהוא רחוק מהמושגים המוכרים שלנו. 

אמרתי באופן מעשי שכאשר יש מלחמה עם אישה עקשנית פתרון אפשרי הוא לא להלחם חזרה.

לברר עניין מבחינה תאורטית יכול להבהיר את הנושא בצורה שמתאימה להמון מקרים פרטניים.

מה שאמרת באופן "מעשי", יכול מבחינה "מעשית" להתאים לכל מקרה שבו יש אישה עקשנית, ולאו דווקא למקרה שלי או שלו או שלך.

ולגבי הפתרון שלך לגופו, קל לומר לא להלחם. בפועל, או שאתה לא נלחם כי נכנעת, או שאתה כאילו לא נלחם, אבל בעצם נלחם באמצעות גישת הפאסיב-אגרסיב. אתה אולי לא צועק עליה, אבל אתה לא מוכן לדבר איתה עד שתרגע ובעצם תתאים את עצמה לתנאים שלך.

אתה מדבר, היא צועקת. מה תעשה? תפסיק לדבר, או שתמשיך לדבר בתגובה לצעקות שלה?

זו גם צורה של מריבה. 

כל פעם שהיא תתחיל לצעוק, תסובב לה את הגב ותפסיק לדבר. זו גישה של פאסיב-אגרסיב.

זה לא חוכמה.

גם להיות בן-זוג שאוהב..

החוכמה זה לגרום לזוגיות להיות הדדית, בייחוד כשהיא כרגע ממש לא כזאת.

לעשות שלום, זה לא רק לרצות, וגם לא רק להוריד את האגו ולוותר.

צריך לדעת לעשות שלום, ובלי הדדיות זה לא ילך..

שלום-בית זה שכל אחד מהם ימצא את המקום המתאים לו בזוגיות.

אם היא מוצאת את המקום המתאים לה, ולא אכפת לה שהוא לא מוצא את המקום המתאים לו.

אז יש כאן בעיה..

זה שהוא יוותר לה כל הזמן, זה לא נקרא שלום-בית,

אא"כ מדובר על משהו זמני שמטרתו זה להגיע לבסוף לשלום בית אמיתי.

היום אנחנו לצערינו בדור שמגדל לא מעט אנשים אנוכיים,

ולכן "כמים פנים לפנים, כן לב האדם לאדם." הרבה פעמים לא עובד.

"אל תהיה צודק, תהיה חכם!" - זה משפט נכון כשמתעסקים עם אנשים לא הגונים.

השאיפה שאמורה להיות לזוג זה שהצדק והחוכמה ילכו יחדיו.

להעמיד במקום אפשר גם כשנמצאים במעמד שווה.

מאד לא ברור מה קרה אצלכם, ואת לא צריכה לפרט אם זה אישי.

אבל זה נשמע שעשית לו הרבה "סרטים",

וכל הכבוד לבעלך שהוא הצליח להתמודד עם זה.

אבל אני לא חושב שזה יותר מדי בריא לזוגיות לעשות את זה.

ולכן לא הייתי ממליץ לכל גבר לפעול בצורה הזאת.

במקום לעשות מלחמת אגו, עדיף לעבוד על עצמנו ולעשות מלחמת ענווה.

פשוט מההודעה הקודמת שלך זה לא היה נשמע כך.

את גם צודקת שאין טעם לבקש סליחה בשביל שתשתקי, וזה מאד פוגע.

אם זה כפי שאת מתארת, אז בזוגיות שלכם יכול להיות שהייתה הדדיות מלכתחילה,

ואז אין בעיה שמדי פעם הוא יוריד את הראש, ומדי פעם את תורידי את הראש.

עד שתמצאו כל אחד את המקום שלו, ואז כבר תדירות הורדת הראש יורדת..

אבל במקרה כאן, לא נשמע שיש הדדיות.

בין אם זה ממנה (כפי שהוא מתאר) ובין אם זה ממנו (כפי שאולי היא תתאר).

לכן, הדבר הנכון הוא למצוא גורם שלישי שיעזור להם למצוא את הדרך לזוגיות הדדית.

הייתי כבר עייף מלהתנסח טוב.

כוונתי במשפט השני שאותו הדבר גם להיות...

אני מצטט:

"ואם צריך אפסיק לדבר." עכל"ק.

לחייך באהבה לזה שיורד עליך בלי סוף. 

דיברנו על רפיסות, דיברנו על כניעה. 

איפה ההבדל?

רוב האנשים לא שמחים כשכל הזמן בועטים בהם.

רוב האנשים בכלל לא רוצים, לא מסוגלים ולא אמורים לחייך "באהבה" (זה לא נשמע לך קצת דביק?) כשצועקים עליהם ומנסים לרמוס אותם בפעם המי-יודע-כמה.

אני חוזר ומזכיר לך שהשרשור הזה נפתח בגלל שלכותב נמאס לנסות לפייס ולהציג פנים של שמחה ואהבה, בעיקר כשהגישה שלך לא הביאה לו לא שמחה, לא אהבה ולא שלום.

אני הייתי מציע גירושין בלי מלחמה, אם אפשר בכלל עם טיפוס כזה. 

אני רק מסתמך על המילה שלו, או על המילה שלך.

לפי הסיפורים שלו, הוא מתאמץ להיות בסדר ולהתנצל גם כשהוא צודק, ונמאס לו מזה. 

ולפי הסיפורים שלו, הוא בסדר.

לפי הסיפורים שלך, לא התאמצת בכלל, וציפית להתנצלויות גם כשלא צדקת, וגם היום את מצדיקה את ההתנהגות הזו בכל מיני תירוצים.

ולפי הסיפורים שלך, את לא בסדר.

ומשלל תגובות פה של גברים ונשים כאחד, רואים שאת לא יחידה, אלא חלק מתופעה נרחבת של אנשים שבטוחים שלנשים מותר להיות לא צודקות ועדיין לדרוש כל מה שלא מגיע להן.

היות וכל התגובה שלך תוקפת אותי אישית, במקום להתייחס לגופם של דברים ולנושא השרשור.

כולל דמגוגיה לא קשורה בכלל.

כשאומרים לך משהו שלא נחמד לך לשמוע, את חושבת שתוקפים אותך אישית. גם אם זה ענייני לגמרי.

ואז את חושבת שאת חייבת להחזיר, או לכל הפחות להשתלח חזרה עד שיתנצלו, או ישנו את הדעה.

וזו בריונות. וזה - לפי הסיפורים שלך, מה שעשית לבעלך. ואם את עושה את זה פה עכשיו, כנראה שזו תכונת אופי שסיגלת לעצמך, ואת עדיין עושה את זה.

ואת שואלת שוב, אחרי שהסברתי, מאיפה אני מחליט שלא צדקתי? 

בגלל הגישה הכללית שלך, גם זו שמשתקפת בתגובות האחרונות שלך, וגם כשסיפרת כמה בעלך היה צריך לפייס אותך למרות שזו לא אשמתו, רק כי לאישה יש אגו, וקשה לפייס אותה, ולפני ואחרי לידה וכו'

את יודעת איך קוראים לאדם שמנסה להכריח את השני להסכים איתו או לציית לרצונות שלו? - קוראים לו בריון. ההתנהגות שלך היא בריונות. 

כמו שהיית חושבת שבריון הוא גבר שצועק על אשתו עד שתציית לו ותפייס אותו, כי הצעקות שלו מלחיצות אותה או לא נעימות לה והיא רוצה להפסיק את המצב הזה, 

באותה מידה אישה שעושה ברוגזים ובכיות ועצבים ומריבות עד שבעלה יציית לה או יפייס אותה, מתנהגת בבריונות.

אני די בטוח שתתנגדי נחרצות לכל גילוי של התנהגות שכזו מצד גבר. 

למה את חושבת שלאישה מותר להיות בריון?

אם היית שומעת על אישה שחיה עם גבר שכל הזמן צועק עליה ומעליב אותה עד שתפייס אותו ותרצה אותו ותנסה להסביר לו כי הוא גבר עם אגו וכבוד, אז קשה לפייס אותו, והוא מתעצבן בקלות וכו'

גם אז זה היה נשמע לך סביר ונכון?

או שזה נכון רק לאישה שצריך לפייס אותה כי היא אישה עם אגו שקשה לפייס אותה?

התפתח ויכוח לא משנה על מה

אני פגוע בטירוף וכבר לא מסוגל לפייס

תמיד אני מפייס ונמאס לי

מבחינתה יכול להיות מצב שהריב יימשך גם שנה והיא לא תעשה כלום כדי לסיים אותו.

מה היא כן תעשה? מלחמות ודווקא כי שאני יתייחס אליה.

מזכיר משהו?

נכון...את חמאס שכדי שיתייחסו אליו פותח במלחמה

הבסיס זה לשבת על קפה ולדבר.

הבעיה זה שהיא מרגישה שהיא עושה לי טובה שהיא מתפייסת בגלל זה נמאס לי.

גם להתנצל על דברים שלא עשיתי וגם להרגיש שעושים לי טובה??

זה האגו שאני מדבר עליו.

כאילו שאני צריך כל פעם מחדש לתת לה סולם כדי לרדת מהעץ הגבוה שהיא טיפסה עליו.

וזה כי היא יודעת שהמשפחה אצלי קודמת להכל ולכן אני יוותר.

בגלל זה הדרכה לא תעזור מחפש פתרונות מעשיים

מיואש כבר!

כולם מכירים ויודעים את מאמרי חז"ל (אני מקווה)

אישה שיודעת שהיא נבראה מהצלע... ושדמעתה מצויה... והיא רגישה יותר...

אז שלא תקשה על בעלה לפייס אותה ולתת לה את מה שהיא צריכה...

זה לסתור לבעל על הלחי ולהגיד לו תפייס אותי....

ושוב תעני לנו שהאישה היא....

שוב פעם...

הן דורשות שיוויון זכויות ולא שיוויון חובות..

עסוקות במניפולציות.

מעניין מה היה קורה אם גבר היה אומר הצורך שלי זה להיות עם עוד נשים חוץ מאשתי..

הרי זה גם סוג של ככה אלוהים ברא אותנו.

אבל כמו שגבר משנה את ייצרו בשביל שלום בית ככה אמורה להיות גם אישה

אולי עם יעוץ טוב היא תבין את הבעיה שהיא נפגעת ולא רוצה להתפייס.

זו לא בעיה שלו, זו בעיה שלה.

אבל מבחינתך תמיד "הוא" צריך לדאוג לסדר את העניינים.

אם הוא פגע, ודאי שהוא צריך לבקש סליחה, אבל באמת. לא סתם לבקש סליחה כדי ש"היא" תשתוק.

ואם הוא מבקש סליחה והיא לא סופרת אותו, הוא צריך לספוג את זה ו"להתמסר", כדי שאולי בסוף היא תעריך אותו.

ואם היא פגעה, אסור לו להיות ברוגז ולעשות סצנות כמו שהיא עושה בכל פעם שהיא מתרגזת ונפגעת. הוא זה שצריך להסביר לה, כאילו הוא מתנצל ומבקש סליחה על זה שהיא פגעה בו...

בקיצור, די ברור שמבחינתך הגבר תמיד צריך לפייס והאישה.. טוב... אם היא צודקת ואם לא, היא תחליט איך להתנהג.

זה נשמע מאוד מעוות, ואומלל מי שחי עם אישה כזו.

אף אחד לא צריך להמשיך בברוגז שנה.

אם יש ברוגז שנה, מתגרשים.

נדמה לי שהשרשור נפתח בשאלה של אדם שלא רוצה כל החיים שלו לבקש סליחה על שפגעו בו, ולסבול מברוגזים של שנים על שטויות.
אז את בעצם מציעה לו להמשיך להיות סמרטוט. בשביל עצה כזו הוא לא היה צריך לשאול אף אחד, כי זה בדיוק המצב שבו הוא נמצא.

ואם את יודעת שאת עצבנית עליו בגלל שאת לפני או אחרי לידה, או כי "את אישה" זה אומר שזה לא באשמתו, ואת צריכה להתגבר על עצמך ולא לדרוש ממנו להתגבר על עצמו למרות שאת לא צודקת.

זו פשוט חוצפה.

אם הוא לא הצד הפוגע, אם זה לא באשמתו, הוא לא צריך לבקש סליחה ולא צריך להתחנן שהאישה תסלח לו.

שתפסיק להיות ילדה קטנה, שתיקח אחריות על עצמה ועל העצבים שלה ותשלוט בעצמה.

מה השלב הבא? אני רעב אז אני מנשנש מדוכן פלאפל שעברתי ליד, וכשבעל הדוכן צועק עלי שלא שילמתי, אני אומר לו שהייתי רעב והוא צריך לפייס אותי?

משקף בדיוק את המציאות...

מי רוצה לחיות בברוגז כל הזמן?

אבל גם מי רוצה לחיות כל הזמן בהרגשה מנוצלת והוא זה שצריך כל הזמן להתכופף ולהתחנן על נפשו...

והכל בתירוצים כמו:

"הורמונים" אני לפני... אני אחרי...

"אישה דמעתה מצויה..." ולכן אני יכולה לבכות ואתה צריך להתחנן..."

חבל שיש נשים שמנצלות לרעה את החולשות שלהן...

וזה לא כל הנשים. כמו שלא כל הגברים רעים....

לצערי הבכי שלה כבר לא עושה עליי שום רושם...

נהייתי אטום

כי אני יודע שזה סוג של מניפולציה

כמו ילד קטן שנשכב על הרצפה בסופר כי הוא רוצה שוקולד...

יכול להיות שבכלל לא קלטה שההתנצלויות שלך הן מהפה ולחוץ ושלא באמת אתה מבין שפגעת ולכן היא לא מבינה שאתה צובר כעסים. הפתרון הוא לא גירושין אלא טיפול כדי לשפר תקשורת.

כתוב "ואל אישך תשוקתך" "והוא ימשול בך" שני העונשים האילו הם לא  מטבעה של האישה, אישה אוהבת למשול ולהחליט. העונשים האילו מרגזים את טבעה ולכן היא מנסה לדחוק אותם, כיצד? להפגין כוחניות.

לדעתי, תעשה לה פסכולגיה הפוכה, איך ? כך:

אישתי (תנשך את הלשון והשפתים) קרא בשמה (נשים אוהבות שהבעל קורא להם בזמן ריב בשמם ולא בלשון חיבה זה מעצבן אותן יותר) "את צודקת במקרה הזה"... את מבינה במקרה הזה טוב יותר. ועזוב את האזור בנחת. היא תחזור אליך ותגיד " באמת אתה חושב ככה?, "מה אתה לא ידעת את זה?" ואתה עונה בפשטות את מה שבאמת אתה חושב ,תן לה להבין שגם לך יש דעה ואתה לא כופה את זה עליה. זה עובד. כמה רגעים אחרי זה, היא תתחיל לחשוב על מה שאמרת. אם תגיד לה שהיא צודקת בלי לאמר את דעתך וקרת טעות המלחמה תחזור, היא תאשים אותך היא תראה לך, שלך אין דעה ושאתה לא מבין בכלום ועוד מלים שהאוזן לא רוצה לשמוע. תאמר את דעתך ותן לה לעשות את ההחלטה. זה יקרה כמה פעמים בסוף לפני שהיא אומרת את דעתה או בכול החלטה היא תבוא קודם אליך. זאת אישתך, לפני שהתחתנתם קראת לה אישה חכמה אישה שיודעת מה שהיא רוצה לא פרשת את זה למידת הגאוה והעקשנות. ה' רצה שתתחתנו והעבודה שלך התחילה גם העונש של האדם "בזעת אפיך תאכל לחם"  אפיך עם הרבה כעס ולחם זאת האישה. האישה נקראת לחם. בהצלחה (תפילה ואמונה בקב"ה עוזרים הרבה)

איך זה שרובן המוחלט של הנשים פה וחלק מן הגברים, חושב שהגבר צריך להתגבר על טבעו ולהשפיל את עצמו - גם אם הוא צודק, מול אישה שלא רוצה להתגבר על טבעה ואפילו לא צריכה להשפיל את עצמה - אפילו אם היא לא צודקת?

האם הייתם ממציאים תירוצים ש"ככה זה" ו"זה טבעו של הגבר" במקרים בהם גבר היה מתנהל בכוחניות?

עכשיו מותר לאישה לעשות ככל העולה על רוחה, בגלל  שהיה פעם חסיד שהיה מוכן לבלוע הכל מאשתו המרשעת והמגעילה, רק בגלל הסיבה הזו.

גיברת, אם הגבר יגיד שמסיבה זו הוא מוכן לספוג את הבריונות והחוצפה שלכן, זו זכותו, אבל כשהבריון והשודד מנופף בזה כהיתר לגיטימי להמשיך בפשעיו, זה כבר מצביע על אובדן כל מצפן מוסרי.

רק לשם גילוי נאות, מצד הדין אדם יכול לגרש אפילו אישה שהקדיחה את תבשילו. יש אומרים אפילו מצא אחרת נאה הימנה.

לכן עצתי לכל אחד שסובל מאישה שמקדיחה את תבשילו ואת חייו על בסיס קבוע, דבר ראשון לגרש אותה. אחר כך שימצא אחרת נאה הימנה, שלא תמרר לו את החיים ועוד תחשוב שמותר לה כי היא אישה או כי היא מצילה אותו מן החטא בימים שבהם היא לא מורדת.

לא רוצה להתגרש הוא רוצה עידוד. בסופו של דבר זאת תהיה החלטה שלו.

קראתי לאחרונה שאיזה רב אחד שעשה מקבילה מהלכות שבת לחיי הזוגיות...

בעל הוא "הטמנה" כל הזמן עסוק בלהטמין את הבעיות שיש לו בחיי הזוגיות..

אישה היא "החזרה" כל הזמן עסוקה בלהחזיר דברים ישנים ולעורר כעסים שהיו או לא היו מלפני שנים רבות...

ויש באמתחתי לצערי הרב כמה דוגמאות לזה...

מובא בגמ' נידה (לא: ) "שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי ... ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת..." ורש"י מסביר שהאדם נברא מהאדמה  - שהוא עפר תיחוח נוח ליבטל. אבל האישה נבראה  מבשר ועצמות קשין. עצם - כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע.

יוצא מכל זה שלאישה מטבעה הרבה יותר קשה לסלוח או להודות בטעות.

הדרך היחידה עם אישה זה להסביר ולהסביר בנחת ועוד פעם בנחת בלי להתרגז. ולפייס אפילו כשצודקים... כדאיתא במס' שבת "עשרתן ערבתן הדליקו את הנר" ורש"י מסביר שיאמר בנחת שיקבלו ממנו בני ביתו. 

זה גם יעזור לך לתיקון המידות.

וכל זוג צריך רב גדול שידריך אותם.

כל טוב ובהצלחה.

נ.ב. האר"י ז"ל אמר שבדור האחרון יראי השם יתנסו בשלום בית.

בשבילך צריך להביא את הציטוט מהרמב"ם שהגבר צריך להראות פני כעס כדי להטיל אימה על אשתו שתתנהג כראוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?