+
משהו נחמד שעשית היום
5 בערך..
את ההצגות ביריד והחדר שניהלתי..
בקיצור.. היריד
נסענו (אני ואחשלי) לסבתא שלי באוטובוס בין עירוני והוא היה אמור להגיע ב 3 ו 20 והוא הגיע ב 5 ו 10 ואז היה מלא פקקים וכשהגענו היינו צריכים אוטובוס אחר ואז ירדנו בתחנה הלא נכונה והסתכ=בכנו ולקח לנו איזה 4 שעות מהבית שלנו עד אליה! ואי שזה היה משגע! ובסוף אכלנו מלא וזה! קיצר היה כיף בסוף!
אפס
10 לפחות. אם מחשיבים גם צ'יריוס ודונאטס אז 20 לפחות
אכלתי לביבות
4.
אחת במסיבת חנוכה ועוד אחת כל יום והיום נר שלישי 
אממ הכנתי מלא לביבות לכולם וכולם ממש אהבו וזה חוסל בחצי שעה בערך.
אחת
הלכתי לבקר את סבתא הצדיקה שלי והכנו ספינג יחדיו כיאה למרוקאיות טובות
סופגניות זה מגעיל
הייתי בחנוכת בית של חבר
2סופגניות
באו אלנו אורחים

3 ממש קטנות
טיגנתי לביבות
בערך 10
מסיבת חנוכה... (נ.ב. זה כיף להתחמק...

)
רגע שלםשתהיה בריא, לבריאות לך
אני אעלה קצת במשקל?
לונורא...
עצם המחשבה לאכול כ"כ הרבה שמן ובצק![]()
שתיים
זה לא הכי טעים לי סופגניות, אז...
הו, עשיתי שנצ איכותי!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)