בכפר אוסיאטין סמוך לעיר מעדווידווקע, שם היה דר חמיו זכרונו לברכה ושם היה עקר גדולו. ושם הולך נהר גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאד מאד. היה דרכו בקדש של אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה, שהיה לוקח לפעמים ספינה קטנה ושט עמה בעצמו לתוך הנהר הנ"ל, אף על פי שלא היה יכול היטב להנהיג ספינה זאת, אף על פי כן היה שט עמה עד אחורי הקנה וסוף, עד המקום שלא היו רואין אותו עוד. ושם עשה מה שעשה בעבודת השם יתברך בתפלה והתבודדות אשרי לו. כי באמת זכה למה שזכה כנראה בחוש בספריו הקדושים.

מענין הספינה הנ"ל שהלך עם הספינה לתוך הנהר והוא לא ידע להנהיג הספינה. וכשבא בתוך הנהר רחוק מהיבשה ולא ידע כלל מה לעשות כי הספינה מתנודדת וכמעט שטבע חס ושלום. ואז צעק להשם יתברך והרים ידיו אליו כראוי וכן כשהיה תלוי בידיו על החומה בטבריה כשרצה לברח מהעפוש רחמנא לצלן וכו' וראה תחתיו הים כנרת וכמעט כמעט שיפל כמבאר במקום אחר בספור הנסיעה שלו לארץ ישראל (בספר שבחי הר"ן, סעיף יט), אז גם כן צעק בלבו להשם יתברך כראוי. והיה רגיל לספר זאת ורצה להכניס בלבנו שכך צריך כל אחד ואחד לצעק להשם יתברך ולשא לבו אליו יתברך כאלו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה והרוח סערה סוער עד לב השמים עד שאין יודעין מה לעשות וכמעט אין פנאי אפלו לצעק. אבל באמת בודאי אין לו עצה ומנוס כי אם לשא עיניו ולבו להשם יתברך, וכך צריכין בכל עת להתבודד ולצעק להשם יתברך. כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם כאשר יודע כל אחד בנפשו והבן הדברים היטב.

אלא שזה איזה סיפור שטוענים ששמעו אותו מספר על חוויות שהיו לו שהיה מאוד צעיר , לפני שאחז בכל מה שאחז.

כמו שהסביר פעם האדמו"ר הלכתחילה ריבער של חב"ד, במלחמה גם הפרש שמצטרף אל תותחנים, נקרא בוגד.

והכוונה שלו , הרבה יותר מתאימה לברסלב מאשר לחב"ד.

אם פותחים שיחות הר"ן , או ימי מוהר"ן , מוצאים הרבה עניינים ששייכים לעבודת השם.

עניינים של תפילה, של מידות, של צדקה. 

לא חסר.

דברים שרבינו אמר בפשטות לעשות, להתהנג , דברים פשוטים יומיימיים.

אז זו הנקודה באמת.

שיש עניין להפנים את העניינים האלו דווקא ולהכניס חלק מהם לפחות , לסדר היום , ללוח הזמנים.

מסוכן מאוד ללכת לדברים אחרים לגמרי שהם בגדר שמועות, של דברים שעשה בעצמו ולא ברור בכלל אם חשב להמליץ לעשות אותם למישהו או באופן כללי.

יש מספיק הנחיות כלליות והלוואי שהיה מישהו בעולם שהיה עושה חמישה אחוז.

לא צריך לחפש בכוח דברים שלא שייכים, למעישה , זו לגמרי בריחה מההליכה בדרכי רבינו.

נראה לי שהבנתי למה את מתכוונת, ונראה לי שבכלל לא כיוונת לדעתי. (וגם עכשיו כשאני רואה, גם פשוט אולי כתבתי לא נכון.. התכוונתי שרבינו אמר על עצמו ולא על "כל אדם" שהיה אחרי שקרה מה שקרה וכו בכל תפילה רואה עצמו וכו

 והיה זכור לי שהיה על זה פעם שירשור אם זה תקף וכו וזכרתי ששה אובד לקח בו חלק. בכל מקרה..) 

אני לא חיפשתי הדרכה או הנהגה בנושא תפילה בבחינת יום המיתה חחח

חיפשתי רק אם יש מקור לכך שרבינו דיבר מזה על עצמו (ומתי ואת המילים המדויקות של הרבי הקדוש)

 ולא כהנהגה לשאר החסידים.. 

על עניין דיבור ממעלת רבינו, ולא על עניין הנהגות.. ברוך השם יש מספיק דברים מהנהגות רבינו לחסידים שאני מתפללת שהשם יזכה אותי להתקרב אליו באחוז מהם, אני בהחלט לא צריכה הנהגות חדשות על כוונות יום המיתה..

בכל מקרה תודה...

אתה אומר שלא צריך לנהוג עפ"י שמועות אלא עפ"י מה שכתוב בספרים.

אבל הדברים האלה כתובים במפורש בשיחות הר"ן, הם לא סתם שמועות.

אני חושבת שהכוונה הייתה שיש הנהגות שמכוונות לחסידים וי (ש הנהגות שרבינו כיוון לעצמו עם כל מה שעבר וכו

(כן לא מקבלת את הלפני שאחז מה שאחז)

כתוב כאן במפורש שרבינו רצה שנלמד מהסיפור הזה

"והיה רגיל לספר זאת ורצה להכניס בלבנו שכך צריך כל אחד ואחד לצעק להשם יתברך ולשא לבו אליו יתברך כאלו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה והרוח סערה סוער עד לב השמים עד שאין יודעין מה לעשות וכמעט אין פנאי אפלו לצעק. אבל באמת בודאי אין לו עצה ומנוס כי אם לשא עיניו ולבו להשם יתברך, וכך צריכין בכל עת להתבודד ולצעק להשם יתברך. כי האדם בסכנה גדולה בזה העולם כאשר יודע כל אחד בנפשו והבן הדברים היטב."

ניקח דוגמא מסויימת.

שיחות הר"ן ט'

שם הבעל שם טוב זכרונו לברכה שסכין אין נותנין במתנה הינו שאחד לא יתן לחברו סכין במתנה ... (תודה לאליעד כהן)

זו הנחיה פשוטה.

לא נותנים סכין במתנה.

אין לאן להתבלבל מכאן.

לעומת זאת הדוגמא שלך וְרָצָה לְהַכְנִיס בְּלִבֵּנוּ שֶׁכָּךְ צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִצְעק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

זו שמועה.

רבינו לא אמר את זה.

זו לא הנחיה.

אותו אדם שכתב, ככה הוא הבין את מה שהוא שמע.

ואולי הוא הבין טוב, ואולי לא.

לכן, אין צורך ללכת למקומות האלו, בגלל שישנן כל כך הרבה הנחיות ברורות, לא צריך לאמץ דווקא את לא מה שברור. 

פה בלבלת אותי לגמרי, 

יש פה עניין בסיסי אצלך שהתחיל ב"לפני שרבינו אחז במה שאחז" ועכשיו הגיע ל"אותו אדם". 

זה נשמע לי פשוט תפיסה שונה לגמרי שלנו את רבינו והצדיקים..

ידוע המשחק החרדי חסר הטעם של הרב הזה אמר ככה והרב הזה אמר ככה וזה יותר גדול מזה וזה יותר קטן מההוא.

אין לאנשים משמעות בחיים אז הם מבזבזים את הזמן על שטויות.

כאן 

הדברים פשוטים.

יש הנחיות שנתן הצדיק בתוך ספר שהוא כתב

והספר עבר הגהות בחייו ויצא לאור בחייו

והצדיק עצמו , אחז את הספר וקרא אותו ודפדף.

ומצד שני יש משהו ששמעו שהצדיק אומר

שהבינו ממנו ככה או ככה

ועד שזה הודפס עברו ארבעים שנה, ואותם אנשים ששמעו מה ששמעו והבינו מה שהבינו , כבר עברו לעולם שכולו טוב.

אז ההבדל הוא הבדל שמיים וארץ, לפחות מבחינתי.

המציאות היא כזו, שאילו הצדיק היה רוצה לתת הנחיה מדוייקת ומעשית, הייתה לו הזדמנות לתת והוא לא נתן.

זהו.

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?