הרבה מעל עשרים ולא נכנסת לצמע.
|אח נודניק|
זה מאד לא קשור הרבה בנות חושבות אחרת
וכנראה יש בזה היגיון
לכל מי שהגיב שם היה ועוד איך
לא נכנסתי שם לשרשור כי אין טעם.
אבל הצחיקה אותי הנחרצות הזאת של אין ספק כשכל כך הרבה אנשים חושבים שיש ועוד איך
והדעות של שני הצדדים נוראיות. אני לא יודע איזו גרועה יותר.
כל צד מפקפק במוסריותו של חצי מהאנושות.
אני חושב שאלו לא הדעות האמיתיות שלהם, והן הוקצנו במהלך הוויכוח.
מסכם נהדר כל ויכוח בין פמיניסטיות הזויות לשובניסטים הזויים.
אימצתי
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
