"עשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא, ב) לא די בהודאה בלבד שזהו כוח האמונה, אלא צריך להיות גם "הלל", השגה והבנה באלוקות בבחינת "ודע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם" (אגרות הקודש) לא מספיק רק להודות לה' יתברך על הניסים שעזה לנו, יש עניין להלל, לקדש את שמו, להפיץ את שמו. להודות ולהלל!!
שנזכה להודות, ויותר מכך, שנזכה להלל.
עכשיו צריך לצאת בריקוד! בשמחה הכי גדולה! אשרינו!
שנזכה לקחת את האור!
זהוו
אהבת ישראל בנשמה
מלפניך 
מילי דשטותאאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
